Mishpatim · Aliyah 4 — Open Pardes

כ"ב:כ"ז אֱלֹהִ֖ים לֹ֣א תְקַלֵּ֑ל וְנָשִׂ֥יא בְעַמְּךָ֖ לֹ֥א תָאֹֽר׃

22:27 You shall not revile God, nor put a curse upon a chieftain among your people.

22:27 Thou shalt not revile God, nor curse a ruler of thy people.

כ"ב:כ"ז דַיָנָא לָא תְקִיל וְרַבָּא בְעַמָךְ לָא תְלוּט:

אלהים לא תקלל. הֲרֵי זוֹ אַזְהָרָה לְבִרְכַּת הַשֵּׁם וְאַזְהָרָה לְקִלְלַת דַּיָּן (סנהדרין ס"ו):

כ"ב:כ"ח מְלֵאָתְךָ֥ וְדִמְעֲךָ֖ לֹ֣א תְאַחֵ֑ר בְּכ֥וֹר בָּנֶ֖יךָ תִּתֶּן־לִּֽי׃

22:28 You shall not iMeaning of Heb. uncertain.put off the skimming of the first yield of your vats.-i You shall give Me the first-born among your sons.

22:28 Thou shalt not delay to offer of the fulness of thy harvest, and of the outflow of thy presses. The first-born of thy sons shalt thou give unto Me.

כ"ב:כ"ח בִּכּוּרָךְ וְדִמְעָךְ לָא תְאַחֵר בּוּכְרָא דִבְנָיךְ תַּפְרֵשׁ קֳדָמָי:

מלאתך. חוֹבָה הַמֻּטֶּלֶת עָלֶיךָ כְּשֶׁתִּתְמַלֵּא תְבוּאָתְךָ לְהִתְבַּשֵּׁל, וְהֵם בִּכּוּרִים:

ודמעך. הַתְּרוּמָה – וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַהוּ לְשׁוֹן דֶּמַע.

לא תאחר. לֹא תְשַׁנֶּה סֵדֶר הַפְרָשָׁתָן לְאַחֵר אֶת הַמֻּקְדָּם וּלְהַקְדִּים אֶת הַמְאֻחָר, שֶׁלֹּא יַקְדִּים תְּרוּמָה לְבִכּוּרִים וּמַעֲשֵׂר לִתְרוּמָה (מכילתא):

בכור בניך תתן לי. לִפְדּוֹתוֹ בְחָמֵשׁ סְלָעִים מִן הַכֹּהֵן; וַהֲלֹא כְּבָר צִוָּה עָלָיו בְּמָקוֹם אַחֵר? אֶלָּא כְּדֵי לִסְמֹךְ לוֹ כֵּן תַּעֲשֶׂה לְשֹׁרְךָ – מַה בְּכוֹר אָדָם לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם פּוֹדֵהוּ, שֶׁנֶּאֱמַר וּפְדוּיָו מִבֶּן חֹדֶשׁ תִּפְדֶה (במדבר י"ח), אַף בְּכוֹר בְּהֵמָה דַּקָּה מְטַפֵּל בּוֹ שְׁלֹשִׁים יוֹם וְאַחַ"כָּ נוֹתְנוֹ לַכֹּהֵן (בכורות כ"ו):

כ"ב:כ"ט כֵּֽן־תַּעֲשֶׂ֥ה לְשֹׁרְךָ֖ לְצֹאנֶ֑ךָ שִׁבְעַ֤ת יָמִים֙ יִהְיֶ֣ה עִם־אִמּ֔וֹ בַּיּ֥וֹם הַשְּׁמִינִ֖י תִּתְּנוֹ־לִֽי׃

22:29 You shall do the same with your cattle and your flocks: seven days itjI.e., the male first-born. shall remain with its mother; on the eighth day you shall give it to Me.

22:29 Likewise shalt thou do with thine oxen, and with thy sheep; seven days it shall be with its dam; on the eighth day thou shalt give it Me.

כ"ב:כ"ט כֵּן תַּעְבֵּד לְתוֹרָךְ לְעָנָךְ שִׁבְעָא יוֹמִין יְהֵי עִם אִמֵהּ בְּיוֹמָא תְמִינָאָה תִּפְרְשִׁנֵהּ קֳדָמָי:

שבעת ימים יהיה עם אמו. זוֹ אַזְהָרָה לַכֹּהֵן, שֶׁאִם בָּא לְמַהֵר אֶת קָרְבָּנוֹ לֹא יְמַהֵר קֹדֶם שְׁמֹנָה, לְפִי שֶׁהוּא מְחֻסַּר זְמַן:

ביום השמיני תתנו לי. יָכוֹל יְהֵא חוֹבָה לְבוֹ בַיּוֹם, נֶאֱמַר כָּאן שְׁמִינִי וְנֶאֱמַר לְהַלָּן וּמִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה יֵרָצֶה (ויקרא כ"ב), מַה שְּׁמִינִי הָאָמוּר לְהַלָּן לְהַכְשִׁיר מִשְּׁמִינִי וּלְהַלָּן, אַף שְׁמִינִי הָאָמוּר כָּאן לְהַכְשִׁיר מִשְּׁמִינִי וּלְהַלָּן; וְכֵן מַשְׁמָעוֹ: וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי אַתָּה רַשַּׁאי לִתְּנוֹ לִי (מכילתא):

כ"ב:ל׳ וְאַנְשֵׁי־קֹ֖דֶשׁ תִּהְי֣וּן לִ֑י וּבָשָׂ֨ר בַּשָּׂדֶ֤ה טְרֵפָה֙ לֹ֣א תֹאכֵ֔לוּ לַכֶּ֖לֶב תַּשְׁלִכ֥וּן אֹתֽוֹ׃ (ס)

22:30 You shall be holy people to Me: you must not eat flesh torn by beasts in the field; you shall cast it to the dogs.

22:30 And ye shall be holy men unto Me; therefore ye shall not eat any flesh that is torn of beasts in the field; ye shall cast it to the dogs.

כ"ב:ל׳ וֶאֱנָשִׁין קַדִישִׁין תְּהוֹן קֳדָמָי וּבְשַׂר תְּלִישׁ מִן חֵיוָא חַיְתָא לָא תֵיכְלוּן לְכַלְבָּא תִּרְמוּן יָתֵהּ:

ואנשי קדש תהיון לי. אִם אַתֶּם קְדוֹשִׁים וּפְרוּשִׁים מִשִּׁקּוּצֵי נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת הֲרֵי אַתֶּם שֶׁלִּי וְאִם לָאו אֵינְכֶם שֶׁלִּי:

ובשר בשדה טרפה. אַף בַּבַּיִת כֵּן, אֶלָּא שֶׁדִּבֵּר הַכָּתוּב בַּהוֹוֶה – מָקוֹם שֶׁדֶּרֶךְ בְּהֵמוֹת לִטָּרֵף; וְכֵן כִּי בַשָּׂדֶה מְצָאָהּ (דברים כ"ב), וְכֵן אֲשֶׁר לֹא יִהְיֶה טָהוֹר מִקְּרֵה לָיְלָה (שם כ"ג), הוּא הַדִּין לְמִקְרֵה יוֹם, אֶלָּא שֶׁדִּבֵּר הַכָּתוּב בַּהוֹוֶה. וּבְשַׂר דִּתְלִישׁ מִן חֵיוָא חַיָּא, בָּשָׂר שֶׁנִּתְלַשׁ עַ"יְ טְרֵפַת זְאֵב אוֹ אֲרִי מִן חַיָּה כְשֵׁרָה אוֹ מִבְּהֵמָה כְשֵׁרָה בְּחַיֶּיהָ:

לכלב תשלכון אתו. אַף הַגּוֹי כַּכֶּלֶב; אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא כֶּלֶב כְּמַשְׁמָעוֹ? תַּ"לֹ בִּנְבֵלָה אוֹ מָכֹר לְנָכְרִי (שם י"ד), קַ"וָ לִטְרֵפָה שֶׁמֻּתֶּרֶת בְּכָל הֲנָאוֹת. אִם כֵּן מַה תַּ"לֹ לַכֶּלֶב? לְלַמֶּדְךָ שֶׁהַכֶּלֶב נִכְבָּד מִמֶּנּוּ, וְלִמֶּדְךָ הַכָּתוּב שֶׁאֵין הַקָּבָּ"ה מְקַפֵּחַ שְׂכַר כָּל בְּרִיָּה, שֶׁנֶּאֱמַר וּלְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יֶחֱרַץ כֶּלֶב לְשֹׁנוֹ (שמות י"א), אָמַר הַקָּבָּ"ה תְּנוּ לוֹ שְׂכָרוֹ (מכילתא):

כ"ג:א׳ לֹ֥א תִשָּׂ֖א שֵׁ֣מַע שָׁ֑וְא אַל־תָּ֤שֶׁת יָֽדְךָ֙ עִם־רָשָׁ֔ע לִהְיֹ֖ת עֵ֥ד חָמָֽס׃ (ס)

23:1 You must not carry false rumors; you shall not join hands with the guilty to act as a malicious witness:

23:1 Thou shalt not utter a false report; put not thy hand with the wicked to be an unrighteous witness.

כ"ג:א׳ לָא תְקַבֵּל שְׁמַע דִשְׁקָר לָא תְשַׁוִי יְדָךְ עִם חַיָבָא לְמֶהֱוֵי לֵהּ סָהִיד שְׁקָר:

לא תשא שמע שוא. כְּתַרְגּוּמוֹ, לָא תְקַבֵּל שְׁמַע דִשְׁקָר, אַזְהָרָה לִמְקַבֵּל לָשׁוֹן הָרָע וְלַדַּיָּן שֶׁלֹּא יִשְׁמַע דִּבְרֵי בַעַל דִּין עַד שֶׁיָּבֹא בַּעַל דִּין חֲבֵרוֹ (שם):

אל תשת ידך עם רשע. הַטּוֹעֵן אֶת חֲבֵרוֹ תְּבִיעַת שֶׁקֶר, שֶׁתַּבְטִיחֵהוּ לִהְיוֹת לוֹ עֵד חָמָס:

כ"ג:ב׳ לֹֽא־תִהְיֶ֥ה אַחֲרֵֽי־רַבִּ֖ים לְרָעֹ֑ת וְלֹא־תַעֲנֶ֣ה עַל־רִ֗ב לִנְטֹ֛ת אַחֲרֵ֥י רַבִּ֖ים לְהַטֹּֽת׃

23:2 You shall neither side with the mightyaOthers “multitude.” to do wrong—you shall not give perverse testimony in a dispute so as to pervert it in favor of the mighty-a—

23:2 Thou shalt not follow a multitude to do evil; neither shalt thou bear witness in a cause to turn aside after a multitude to pervert justice;

כ"ג:ב׳ לָא תְהֵי בָּתַר סַגִיאִין לְאַבְאָשָׁא וְלָא תִתְמְנַע מִלְאַלָפָא מָא דִבְעֵינָךְ עַל דִינָא בָּתַר סַגִיאֵי שְׁלַם דִינָא:

לא תהיה אחרי רבים לרעת. יֵשׁ בְּמִקְרָא זֶה מִדְרְשֵׁי חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל, אֲבָל אֵין לְשׁוֹן הַמִּקְרָא מְיֻשָּׁב בָּהֶן עַל אָפְנָיו. מִכָּאן דָּרְשׁוּ שֶׁאֵין מַטִּין לְחוֹבָה בְּהַכְרָעַת דַּיָּן אֶחָד, וְסוֹף הַמִּקְרָא דָּרְשׁוּ אחרי רבים להטת, שֶׁאִם יֵשׁ שְׁנַיִם מְחַיְּבִין יוֹתֵר עַל הַמְזַכִּין הַטֵּה הַדִּין עַל פִּיהֶם לְחוֹבָה – וּבְדִינֵי נְפָשׁוֹת הַכָּתוּב מְדַבֵּר – וְאֶמְצַע הַמִּקְרָא דָּרְשׁוּ לא תענה על רב – עַל רַב, שֶׁאֵין חוֹלְקִין עַל מֻפְלָא שֶׁבְּבֵית דִּין, לְפִיכָךְ מַתְחִילִין בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת מִן הַצַּד – לַקְּטַנִּים שֶׁבָּהֶם שׁוֹאֲלִין תְּחִלָּה שֶׁיֹּאמְרוּ אֶת דַּעְתָּם – וּלְפִי דִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ כָּךְ פִּתְרוֹן הַמִּקְרָא: לא תהיה אחרי רבים לרעת. לְחַיֵּב מִיתָה בִּשְׁבִיל דַּיָּן אֶחָד שֶׁיִּרְבּוּ מְחַיְּבִין עַל הַמְזַכִּין, וְלֹא תַעֲנֶה עַל הָרַב לִנְטוֹת מִדְּבָרָיו – וּלְפִי שֶׁהוּא חָסֵר יוֹ"ד דָּרְשׁוּ בוֹ כֵּן – אחרי רבים להטת, יֵשׁ רַבִּים שֶׁאַתָּה נוֹטֶה אַחֲרֵיהֶם, וְאֵימָתַי? בִּזְמַן שֶׁהֵן שְׁנַיִם הַמַּכְרִיעִין בַּמְחַיְּבִין יוֹתֵר מִן הַמְזַכִּין; וּמִמַּשְׁמָע שֶׁנֶּאֱמַר לא תהיה אחרי רבים לרעת שׁוֹמֵעַ אֲנִי אֲבָל הֱיֵה עִמָּהֶם לְטוֹבָה, מִכָּאן אָמְרוּ דִּינֵי נְפָשׁוֹת מַטִּין עַל פִּי אֶחָד לִזְכוּת וְעַל פִּי שְׁנַיִם לְחוֹבָה. וְאֻנְקְלוֹס תִּרְגֵּם לָא תִתְמְנַע מִלְּאַלָּפָא מָה דְמִתְבְּעֵי לָךְ (דִבְעֵינָךְ) עַל דִּינָא, וּלְשׁוֹן הָעִבְרִי לְפִי הַתַּרְגּוּם כָּךְ הוּא נִדְרָשׁ: לא תענה על רב לנטת. אִם יִשְׁאָלוּךָ דָּבָר לַמִּשְׁפָּט לֹא תַעֲנֶה לִנְטוֹת לְצַד אֶחָד וּלְסַלֵּק עַצְמְךָ מִן הָרִיב, אֶלָּא הֱוֵי דָן אוֹתוֹ לַאֲמִתּוֹ.

וַאֲנִי אוֹמֵר לְיַשְּׁבוֹ עַל אָפְנָיו כִּפְשׁוּטוֹ כָךְ פִּתְרוֹנוֹ: לא תהיה אחרי רבים לרעת. אִם רָאִיתָ רְשָׁעִים מַטִּין מִשְׁפָּט, לֹא תֹאמַר, הוֹאִיל וְרַבִּים הֵם הִנְנִי נוֹטֶה אַחֲרֵיהֶם:

ולא תענה על רב לנטת וגו'. וְאִם יִשְׁאָלְךָ הַנִּדּוֹן עַל אוֹתוֹ הַמִּשְׁפָּט, אַל תַּעֲנֶנּוּ עַל הָרִיב דָּבָר הַנּוֹטֶה אַחֲרֵי אוֹתָן רַבִּים לְהַטּוֹת אֶת הַמִּשְׁפָּט מֵאֲמִתּוֹ, אֶלָּא אֱמֹר אֶת הַמִּשְׁפָּט כַּאֲשֶׁר הוּא וְקוֹלָר יְהֵא תָלוּי בְּצַוַּאר הָרַבִּים (סנהדרין ז'):

כ"ג:ב׳ אור החיים

1לֹא תִהְיֶה אַחֲרֵי רַבִּים וְגוֹ׳. רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הִרְבּוּ לִדְרֹשׁ בְּפָסוּק זֶה, אֲבָל אֵין הַמִּקְרָא מִתְיַשֵּׁב לְפִי פְּשׁוּטוֹ. וְנִרְאֶה לְפָרֵשׁ הַכָּתוּב לְפִי מַה שֶׁאָמְרָה הַתּוֹרָה ״וְשָׁפְטוּ הָעֵדָה וְהִצִּילוּ״ וְגוֹ׳ (במדבר לה:כד-כה), וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין ב,א) עֵדָה שׁוֹפֶטֶת וְעֵדָה מַצֶּלֶת, אֲבָל אִם פָּתְחוּ כֻּלָּם לְחוֹבָה פָּטוּר (סנהדרין יז,א).

לא תהיה אחרי רבים לרעות, "Do not follow a multitude to do evil;" Our sages have offered a multitude of explanations on this verse none of which appear to address the plain meaning of the verse. I believe we need to understand this verse in terms of Numbers 35,24 and 25 ושפטו העדה…והצילו העדה. Our sages (Sanhedrin 4) comment there that when the court is to decide in matters which carry the death penalty there have to be a minimum of 23 judges in order that there could be a quorum (10) which indicts and a quorum which (may) exonerate. The extra number is designed to enable a majority to be present at all times. On folio 17 of the same tractate we are told that should all the judges indict unanimously the accused goes free.

2וּבָא הַכָּתוּב כָּאן לְהָסִיר שְׁנֵי מִכְשׁוֹלִין אֲשֶׁר יִכָּשֵׁל בָּהֶם חָכָם מֵאֶמְצָעוּת דִּין זֶה. הָאֶחָד בְּהַגִּיעַ מִשְׁפָּט כָּזֶה וְיִרְאֶה חָכָם אֶחָד מֵהַשּׁוֹפְטִים שֶׁכָּל חֲבֵרָיו פָּתְחוּ לְחוֹבָה, וְהוּא חוֹשֵׁב בְּדַעְתּוֹ כִּי הוּא זַכַּאי, וְיִתְחַכֵּם לוֹמַר: ״אִם נֹאמַר זַכַּאי הִנֵּה הוּא יֵצֵא חַיָּב, כִּי יֵשׁ שָׁם עֵדָה שׁוֹפֶטֶת וְעֵדָה מַצֶּלֶת, וְנִמְצְאוּ דְבָרַי עוֹשִׂים הֵפֶךְ דַּעְתִּי. לָזֶה אֶתְחַכֵּם וְאוֹמַר חַיָּב, שֶׁבָּזֶה תִּהְיֶה סְבָרָתִי מִתְקַיֶּמֶת שֶׁיֵּצֵא זַכַּאי מִטַּעַם פָּתְחוּ כֻּלָּם וְכוּ׳, וְגַם אֶהְיֶה מְקַיֵּם הַמּוּסָר לְבַטֵּל דַּעְתִּי לִפְנֵי דַּעַת הַמְרֻבִּין שֶׁאוֹמְרִים חַיָּב וְנֹאמַר חַיָּב עִמָּהֶם״. לָזֶה בָּא הַכָּתוּב וְצִוָּה עַל זֶה בְּדִיּוּק לְבַל עֲשׂוֹתוֹ, וְאָמַר לֹא תִהְיֶה אַחֲרֵי רַבִּים לְרָעֹת, פֵּרוּשׁ, כְּשֶׁתִּהְיֶה סוֹבֵר סְבָרָא אַחַת שֶׁבְּאָמְרְךָ דַּעְתְּךָ יֵצֵא זֶה הַנִּדּוֹן חַיָּב בְּדִינוֹ, וּכְגוֹן שֶׁכֻּלָּם אָמְרוּ חַיָּב וְאַתָּה חוֹשֵׁב זַכַּאי, לֹא תִתְחַכֵּם לִהְיוֹת אַחֲרֵי רַבִּים שֶׁאוֹמְרִים חַיָּב, וְהוּא אָמְרוֹ לְרָעֹת, וְתֹאמַר אַתָּה כְּדַעְתָּם חַיָּב הֵפֶךְ מַה שֶּׁנִּרְאֶה לְךָ כְּדֵי שֶׁיֵּצֵא זַכַּאי כְּדַעְתְּךָ, אֶלָּא אֱמוֹר דַּעְתְּךָ כְּפִי מַה שֶׁיָּדַעְתָּ בְּמִשְׁפְּטֵי הַתּוֹרָה, וְאֵין לְךָ לְהִתְחַכֵּם עַל הַמִּשְׁפָּט כִּי ה׳ הוּא הָאֱלֹהִים, וְהוּא שֶׁאָמַר פָּתְחוּ כֻּלָּם לְחוֹבָה זַכַּאי, לֹא אָמַר ה׳ שֶׁיִּזְכֶּה זֶה אֶלָּא אִם לְךָ יֵרָאֶה חַיָּב וְלֹא שֶׁיֵּרָאֶה לְךָ זַכַּאי, שֶׁאָז חַיָּב הוּא כְּמִשְׁפַּט הָאֱלֹהִים.

Our verse intends to remove two obstacles which may mislead a scholar when he ponders the meaning of this ruling. 1) When a judge sits in a collegium of judges and he notices that all his colleagues have made up their minds that the accused is guilty, whereas he feels that the accused is innocent, he may say to himself that by voting according to his conscience the accused will be executed seeing there are already two quorums, one which votes "guilty" and one which could vote "innocent;" this judge may say to himself that if he too votes "guilty" the accused would be freed seeing the guilty vote would be unanimous, the result he has been arguing for. He will justify his behaviour by recalling the dictum of the sages that when faced by a majority one must not insist on one's own opinion. The Torah instructs such a judge not to apply this dictum when voting to indict someone. One must only vote one's own conscience even if the result of such a vote does not correspond to one's wishes or convictions. The Torah uses the word לרעות advisedly, telling such a judge he would do something evil by voting with the majority in order to thwart their purpose. Such a judge is to remember that in the final analysis G'd is the judge; if G'd instructed the judges to let the accused go free in the event they agree unanimously that he is guilty, this does not give the dissenting judge the right to play G'd, i.e. to be the final arbiter of the fate of the accused.

3עוֹד יֵשׁ מִכְשׁוֹל שֵׁנִי בְּמִשְׁפָּט זֶה בְּאֹפֶן אַחֵר, וְהוּא אִם יֵרָאֶה בְּעֵינֵי חָכָם שֶׁהוּא חַיָּב כְּכָל הַדַּיָּנִים שֶׁאָמְרוּ חַיָּב, וְרוֹאֶה שֶׁאִם יֹאמַר חַיָּב הִנֵּה הוּא יוֹצֵא זַכַּאי הֵפֶךְ דְּבָרָיו שֶׁאוֹמֵר חַיָּב, לָזֶה יִתְחַכֵּם לוֹמַר זַכַּאי כְּדֵי שֶׁיֻּטֶּה הַמִּשְׁפָּט אַחֲרֵי רַבִּים שֶׁאוֹמְרִים חַיָּב וְיֵצֵא חַיָּב כְּפִי סְבָרָתוֹ, וְיֵשׁ בָּזֶה גַּם כֵּן כְּפִיַּת רֹאשׁ בִּגְמַר הַמִּשְׁפָּט לִנְטוֹת אַחֲרֵי רַבִּים. לָזֶה אָמַר וְלֹא תַעֲנֶה עַל רִיב וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ לֹא תַעֲנֶה מַעֲנֶה עַל רִיב לִנְטוֹת אַחֲרֵי רַבִּים, פֵּרוּשׁ, שֶׁתִּהְיֶה כַּוָּנָתְךָ בְּמַעַנְךָ כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה כְּמִשְׁפַּט יָחִיד וְרַבִּים, וְזֶה יַגִּיד שֶׁאִם יְגַלֶּה דַּעְתּוֹ כְּמוֹת שֶׁהוּא אֵין כָּאן הַטָּיָה אַחֲרֵי רַבִּים אֶלָּא כֻּלָּם בְּדַעַת אַחַת. וּבֵאֵר הַכָּתוּב טַעַם הַקְפָּדָתוֹ עַל הַדָּבָר וְאָמַר לְהַטֹּת, פֵּרוּשׁ כְּשֶׁתִּהְיֶה כַּוָּנָתְךָ לְהַטּוֹת מִמַּה שֶׁבְּדַעְתְּךָ בְּעִיּוּן מִשְׁפַּט הַתּוֹרָה שֶׁהוּא חַיָּב וְאַתָּה מַטֶּה לוֹמַר זַכַּאי כְּדֵי שֶׁיֵּצֵא חַיָּב לִנְטוֹת אַחֲרֵי רַבִּים וְיֵצֵא חַיָּב, אֶלָּא אֱמוֹר דַּעְתְּךָ הֲגַם שֶׁיֵּצֵא זַכַּאי הֵפֶךְ דַּעְתְּךָ – ה׳ זִכָּהוּ. וְטַעַם מִשְׁפָּט זֶה לְצַד כִּי ה׳ יוֹשֵׁב בִּמְסִבַּת הַדַּיָּנִים וְהוּא יִשְׁפֹּט בְּפִיהֶם, וּכְשֶׁיִּרְאֶה מִשְׁפָּט מְרֻמֶּה וְאֵין בּוֹ מְצִיאוּת לְזַכּוֹת הַזַּכַּאי יִתְחַכֵּם לִפְתֹּחַ כֻּלָּן לְחוֹבָה וְצִוָּה שֶׁיֵּצֵא זַכַּאי בָּזֶה:

There is still a second obstacle that a judge may face in such situations. Assume that the judge in question is convinced of the guilt of the accused. He is aware that his opinion is shared by all his colleagues. The judge in question realises that if he votes his conscience, i.e. "guilty," this will make the vote unanimous and result in the accused (whom he thinks of as guilty) going free. In order to prevent this from happening our judge resolves to vote "innocent" in order to ensure that the accused will be convicted. By doing so our judge convinces himself that he merely ensures that the majority will prevail, a laudatory objective. However, morally speaking, this too is a way in which a single judge imposes the outcome of a trial on the majority. To prevent this from happening the Torah wrote לא תענה על ריב לנטות אחרי רבים, "neither shall you vote in a dispute so as to ensure the vote will be based on a majority (as opposed to unanimity)." The Torah explained the reason for this legislation as being להטות, i.e. that the individual judge in question attempts to pervert the outcome of the proceedings by not voting his conscience.

כ"ג:ג׳ וְדָ֕ל לֹ֥א תֶהְדַּ֖ר בְּרִיבֽוֹ׃ (ס)

23:3 nor shall you show deference to a poor man in his dispute.

23:3 neither shalt thou favour a poor man in his cause.

כ"ג:ג׳ וְעַל מִסְכֵּינָא לָא תְרַחֵם בְּדִינֵהּ:

לא תהדר. לֹא תַחֲלֹק לוֹ כָבוֹד לְזַכּוֹתוֹ בַדִּין וְלומַר דַּל הוּא אֲזַכֶּנּוּ וַאֲכַבְּדֶנּוּ:

כ"ג:ג׳ אור החיים

1וְדָל לֹא תֶהְדַּר בְּרִיבוֹ. יִרְמוֹז בְּתֵיבַת בְּרִיבוֹ עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ויקרא רבה לד) כִּי הֶעָנִי עוֹשֶׂה מְרִיבָה עִם קוֹנוֹ לָמָּה זָן לַכֹּל וְהוּא בְּרָעָב וּבְעֵירוֹם, וְכָל הַנּוֹתֵן פְּרוּטָה לֶעָנִי וּמְפַרְנְסוֹ הֲרֵי זֶה מַשְׁבִּית רִיב עָנִי מֵעַל הַשָּׁמַיִם, וּבִזְמַן שֶׁאֵין חוֹנֵן דַּלִּים טַעֲנַת עָנִי הִיא טַעֲנָה הַנִּשְׁמַעַת וּמְהוּדֶּרֶת, וְלָזֶה יְצַו ה׳ שֶׁלֹּא יְסוֹבְבוּ הִדּוּר לְרִיב הֶעָנִי עִם קוֹנוֹ אֶלָּא יְחוֹנְנוּהוּ כְּמִשְׁפַּט חוֹנֵן דַּלִּים.

ודל לא תהדר בריבו, "And do not favour the poor in his litigation." The extra word בריבו contains a moral/ethical message based on Vayikra Rabbah 34, that the poor is liable to engage in a confrontation with G'd asking Him why He supplies everyone else with their needs whereas he is hungry and naked. Everyone who gives even a copper coin to a poor and thereby stills his hunger prevents the poor from complaining to G'd and accusing Him that G'd is not gracious to the poor. On the other hand, at times when no one on earth is gracious to the poor, his argument is very powerful. The Torah therefore commands us not to contribute to strengthening the voice of the poor who accuse G'd of insensitivity to their fate.

כ"ג:ד׳ כִּ֣י תִפְגַּ֞ע שׁ֧וֹר אֹֽיִבְךָ֛ א֥וֹ חֲמֹר֖וֹ תֹּעֶ֑ה הָשֵׁ֥ב תְּשִׁיבֶ֖נּוּ לֽוֹ׃ (ס)

23:4 When you encounter your enemy’s ox or ass wandering, you must take it back to him.

23:4 If thou meet thine enemy’s ox or his ass going astray, thou shalt surely bring it back to him again.

כ"ג:ד׳ אֲרֵי תִפְגַע תּוֹרָא דְסָנְאָךְ אוֹ חֲמָרֵהּ דְטָעֵי אָתָבָא תְּתִיבִנֵהּ לֵהּ:

כ"ג:ה׳ כִּֽי־תִרְאֶ֞ה חֲמ֣וֹר שֹׂנַאֲךָ֗ רֹבֵץ֙ תַּ֣חַת מַשָּׂא֔וֹ וְחָדַלְתָּ֖ מֵעֲזֹ֣ב ל֑וֹ עָזֹ֥ב תַּעֲזֹ֖ב עִמּֽוֹ׃ (ס)

23:5 When you see the ass of your enemy lying under its burden and would refrain from raisingbFor this use of the verb ‘zb, cf. Neh. 3.8, 34. For the whole verse see Deut. 22.4. it, you must nevertheless raise it with him.

23:5 If thou see the ass of him that hateth thee lying under its burden, thou shalt forbear to pass by him; thou shalt surely release it with him.

כ"ג:ה׳ אֲרֵי תֶחֱזֵי חֲמָרָא דְסָנְאָךְ רְבִיעַ תְּחוֹת טוֹעֲנֵיהּ וְתִתִּמְנַע מִלְמִשְׁבַּק לֵהּ מִשְׁבַּק תִּשְׁבּוֹק מָא דִבְלִבָּךְ עֲלוֹהִי וּתְפָרֵק עִמֵהּ:

כי תראה חמור שנאך וגו'. הֲרֵי כִי מְשַׁמֵּשׁ לְשׁוֹן דִּלְמָא, שֶׁהוּא מֵאַרְבַּע לְשׁוֹנוֹת שֶׁל שִׁמּוּשֵׁי כִי, וְכֹה פִּתְרוֹנוֹ: שֶׁמָּא תִרְאֶה חֲמוֹרוֹ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ וחדלת מעזב לו, בִּתְמִיהָ:

עזב תעזב עמו. עֲזִיבָה זוֹ לְשׁוֹן עֶזְרָה, וְכֵן עָצוּר וְעָזוּב (דברים ל"ב), וְכֵן וַיַּעַזְבוּ יְרוּשָׁלַיִם עַד הַחוֹמָה (נחמיה ג') – מִלְּאוּהָ עָפָר לַעֲזֹר וּלְסַיֵּעַ אֶת חֹזֶק הַחוֹמָה. כַּיּוֹצֵא בוֹ כִּי תֹאמַר בִּלְבָבְךָ רַבִּים הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִמֶּנִּי וְגוֹ' (דברים ז'), שֶׁמָּא תֹּאמַר כֵּן, בִּתְמִיהָ? לֹא תִירָא מֵהֶם. וּמִדְרָשׁוֹ כָּךְ דָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ: כִּי תִרְאֶה וְחָדַלְתָּ, פְּעָמִים שֶׁאַתָּה חוֹדֵל, וּפְעָמִים שֶׁאַתָּה עוֹזֵר, הָא כֵיצַד? זָקֵן וְאֵינוֹ לְפִי כְּבוֹדוֹ וְחָדַלְתָּ, אוֹ בֶהֱמַת גוֹי וּמַשָּׂאוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְחָדַלְתָּ (מכילתא):

עזב תעזב עמו. לְפָרֵק הַמַּשָּׂא; מִלְּמִשְׁקַל לֵיהּ – מִלִּטֹּל מַשָּׂאוֹ מִמֶּנּוּ:

Parasha: Mishpatim · Aliyah: Fourth (Netzach)

Jump to aliyah

Settings