תצוה · עלייה 6 — פרדס פתוח

כ"ט:ל"ח וְזֶ֕ה אֲשֶׁ֥ר תַּעֲשֶׂ֖ה עַל־הַמִּזְבֵּ֑חַ כְּבָשִׂ֧ים בְּנֵֽי־שָׁנָ֛ה שְׁנַ֥יִם לַיּ֖וֹם תָּמִֽיד׃

29:38 Now this is what you shall offer upon the altar: two yearling lambs each day, regularly.

29:38 Now this is that which thou shalt offer upon the altar: two lambs of the first year day by day continually.

כ"ט:ל"ח וְדֵין דִּי תַעְבֵּד עַל מַדְבְּחָא אִמְּרִין בְּנֵי שְׁנָא תְּרֵין לְיוֹמָא תְּדִירָא:

כ"ט:ל"ט אֶת־הַכֶּ֥בֶשׂ הָאֶחָ֖ד תַּעֲשֶׂ֣ה בַבֹּ֑קֶר וְאֵת֙ הַכֶּ֣בֶשׂ הַשֵּׁנִ֔י תַּעֲשֶׂ֖ה בֵּ֥ין הָעַרְבָּֽיִם׃

29:39 You shall offer the one lamb in the morning, and you shall offer the other lamb at twilight.

29:39 The one lamb thou shalt offer in the morning; and the other lamb thou shalt offer at dusk.

כ"ט:ל"ט יָת אִמְּרָא חַד תַּעְבֵּד בְּצַפְרָא וְיָת אִמְרָא תִנְיָנָא תַּעְבֵּד בֵּין שִׁמְשַׁיָּא:

כ"ט:ל"ט אור החיים

1אֶת הַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד וְגוֹ׳. אָמַר אֶת הַכֶּבֶשׂ כְּדֵי שֶׁלֹּא תִסְתַּפֵּק שֶׁהוּא זוּלַת שְׁנֵי כְּבָשִׂים הָאֲמוּרִים בְּסָמוּךְ, לָזֶה אָמַר אֶת הַכֶּבֶשׂ פֵּרוּשׁ אֶחָד מֵהַמֻּזְכָּרִים. וְאָמְרוֹ הָאֶחָד נִתְכַּוֵּן לוֹמַר שֶׁהֲגַם שֶׁלֹּא הָיָה לָהֶם אֶלָּא כֶּבֶשׂ אֶחָד בַּנִּמְצָא – יַקְרִיבוּהוּ בַּבֹּקֶר, וְאֵין כֶּבֶשׂ שֵׁנִי שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם מְעַכֵּב. וְהִנֵּה אָמְרוֹ הָאֶחָד פֵּרוּשׁ, הֲגַם שֶׁיֵּשׁ אֶחָד וְאֵין לוֹ שֵׁנִי, וַאֲפִלּוּ בַּחִנּוּךְ שֶׁמְּעַכֵּב רִאשׁוֹן לַשֵּׁנִי כְּאָמְרָם בְּפֶרֶק הַתְּכֵלֶת (מנחות פד,ד), אֵין שֵׁנִי מְעַכֵּב לָרִאשׁוֹן.

את הכבש האחד תעשה בבקר, "you will offer the one lamb in the morning, etc." The Torah emphasises the definitive article הכבש, so that there can be no doubt that the one mentioned in verse 41 is not an additional one. The emphasis on the word האחד is to tell us that even if at the time when the daily morning sacrifice was offered there was not yet a second lamb at hand for the daily evening sacrifice, this fact did not disqualify the first lamb from being offered up in the morning. Although we have learned in Menachot 44 that when inaugurating the altar the two lambs' presence was mandatory, this means only that the evening sacrifice must not be offered unless the one for the morning is at hand. A morning sacrifice may be offered even in the absence of a lamb for the offering to be brought the same evening.

כ"ט:מ׳ וְעִשָּׂרֹ֨ן סֹ֜לֶת בָּל֨וּל בְּשֶׁ֤מֶן כָּתִית֙ רֶ֣בַע הַהִ֔ין וְנֵ֕סֶךְ רְבִעִ֥ית הַהִ֖ין יָ֑יִן לַכֶּ֖בֶשׂ הָאֶחָֽד׃

29:40 There shall be a tenth of a measure of choice flour with a quarter of a hin of beaten oil mixed in, and a libation of a quarter hin of wine for one lamb;

29:40 And with the one lamb a tenth part of an ephah of fine flour mingled with the fourth part of a hin of beaten oil; and the fourth part of a hin of wine for a drink-offering.

כ"ט:מ׳ וְעִסְרוֹנָא סֻלְתָּא דְּפִילָא בִמְשַׁח כָּתִישָׁא רַבְעוּת הִינָא וְנִסְכָּא רַבְעוּת הִינָא חַמְרָא לְאִמְרָא חָד:

ועשרן סלת. עֲשִׂירִית הָאֵיפָה – מ"ג בֵּיצִים וְחֹמֶשׁ בֵּיצָה:

בשמן כתית. לֹא לְחוֹבָה נֶאֱמַר כָּתִית, אֶלָּא לְהַכְשִׁיר, לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר כָּתִית לַמָּאוֹר – וּמַשְׁמָע לַמָּאוֹר וְלֹא לַמְּנָחוֹת – יָכוֹל לְפָסְלוֹ לַמְּנָחוֹת, תַּ"לֹ כָּאן כָּתִית וְלֹא נֶאֱמַר כָּתִית לַמָּאוֹר, אֶלָּא לְמַעֵט מְנָחוֹת שֶׁאֵין צָרִיךְ כָּתִית, שֶׁאַף הַטָּחוּן בָּרֵיחַיִם כָּשֵׁר בָּהֶן (מנחות פ"ו):

רבע ההין. שְׁלֹשָׁה לֻגִּין:

ונסך. לַסְּפָלִים, כְּמוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ בְמַסֶּכֶת סֻכָּה (מ"ח) – שְׁנֵי סְפָלִים שֶׁל כֶּסֶף הָיוּ בְרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ וּמְנֻקָּבִים כְּמִין שְׁנֵי חֳטָמִין דַּקִּים, נוֹתֵן הַיַּיִן לְתוֹכוֹ וְהוּא מְקַלֵּחַ וְיוֹצֵא דֶּרֶךְ הַחֹטֶם וְנוֹפֵל עַל גַּג הַמִּזְבֵּחַ, וּמִשָּׁם יוֹרֵד לַשִּׁיתִין, בְּמִזְבַּח בֵּית עוֹלָמִים, וּבְמִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת יוֹרֵד מִן הַמִּזְבֵּחַ לָאָרֶץ:

כ"ט:מ"א וְאֵת֙ הַכֶּ֣בֶשׂ הַשֵּׁנִ֔י תַּעֲשֶׂ֖ה בֵּ֣ין הָעַרְבָּ֑יִם כְּמִנְחַ֨ת הַבֹּ֤קֶר וּכְנִסְכָּהּ֙ תַּֽעֲשֶׂה־לָּ֔הּ לְרֵ֣יחַ נִיחֹ֔חַ אִשֶּׁ֖ה לַיהוָֽה׃

29:41 and you shall offer the other lamb at twilight, repeating with it the meal offering of the morning with its libation—an offering by fire for a pleasing odor to the LORD,

29:41 And the other lamb thou shalt offer at dusk, and shalt do thereto according to the meal-offering of the morning, and according to the drink-offering thereof, for a sweet savour, an offering made by fire unto the LORD.

כ"ט:מ"א וְיָת אִמְרָא תִנְיָנָא תַּעְבֵּד בֵּין שִׁמְשַׁיָּא כְּמִנְחַת צַפְרָא וּכְנִסְכַּהּ תַּעְבֵּד לַהּ לְאִתְקַבָּלָא בְרַעֲוָא קֻרְבָּנָא קֳדָם יְיָ:

לריח ניחח. עַל הַמִּנְחָה נֶאֱמַר, שֶׁמִּנְחַת נְסָכִים כֻּלָּהּ כָּלִיל, וְסֵדֶר הַקְרָבָתָם הָאֵבָרִים בַּתְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ הַמִּנְחָה, שֶׁנֶּאֱמַר עֹלָה וּמִנְחָה:

כ"ט:מ"ב עֹלַ֤ת תָּמִיד֙ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם פֶּ֥תַח אֹֽהֶל־מוֹעֵ֖ד לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה אֲשֶׁ֨ר אִוָּעֵ֤ד לָכֶם֙ שָׁ֔מָּה לְדַבֵּ֥ר אֵלֶ֖יךָ שָֽׁם׃

29:42 a regular burnt offering throughout the generations, at the entrance of the Tent of Meeting before the LORD. For there I will meet with you, and there I will speak with you,

29:42 It shall be a continual burnt-offering throughout your generations at the door of the tent of meeting before the LORD, where I will meet with you, to speak there unto thee.

כ"ט:מ"ב עֲלָתָא תְדִירָא לְדָרֵיכוֹן בִּתְרַע מַשְׁכַּן זִמְנָא קֳדָם יְיָ דִּאֱזַמֵּן מֵימְרִי לְכוֹן תַּמָּן לְמַלָּלָא עִמָּךְ תַּמָּן:

תמיד. מִיּוֹם אֶל יוֹם – וְלֹא יַפְסִיק יוֹם בֵּינְתַיִם:

אשר אועד לכם. כְּשֶׁאֶקְבַּע מוֹעֵד לְדַבֵּר אֵלֶיךָ, שָׁם אֶקְבָּעֶנּוּ לָבֹא. וְיֵשׁ מֵרַבּוֹתֵינוּ לֹמְדִים מִכָּאן שֶׁמֵּעַל מִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת הָיָה הַקָּבָּ"ה מְדַבֵּר עִם מֹשֶׁה מִשֶּׁהוּקַם הַמִּשְׁכָּן, וְיֵשׁ אוֹמְרִים מֵעַל הַכַּפֹּרֶת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת (שמות כ"ו), וַאֲשֶׁר אִוָּעֵד לָכֶם הָאָמוּר כָּאן אֵינוֹ אָמוּר עַל הַמִּזְבֵּחַ אֶלָּא עַל אֹהֶל מוֹעֵד הַנִּזְכָּר בַּמִּקְרָא:

כ"ט:מ"ג וְנֹעַדְתִּ֥י שָׁ֖מָּה לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְנִקְדַּ֖שׁ בִּכְבֹדִֽי׃

29:43 and there I will meet with the Israelites, and it shall be sanctified by My Presence.

29:43 And there I will meet with the children of Israel; and [the Tent] shall be sanctified by My glory.

כ"ט:מ"ג וְאֱזַמֵּן מֵימְרִי תַמָּן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִתְקַדַּשׁ בִּיקָרִי:

ונעדתי שמה. אֶתְוַעֵד עִמָּם בְּדִבּוּר, כְּמֶלֶךְ הַקּוֹבֵעַ מְקוֹם מוֹעֵד לְדַבֵּר עִם עֲבָדָיו שָׁם:

ונקדש. הַמִּשְׁכָּן:

בכבדי. – שֶׁתִּשְׁרֶה שְׁכִינָתִי בּוֹ. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה אַל תִּקְרֵי בִּכְבֹדִי אֶלָּא בִּכְבוּדַי – בִּמְכֻבָּדִים שֶׁלִּי – כָּאן רָמַז לוֹ מִיתַת בְּנֵי אַהֲרֹן בְּיוֹם הֲקָמָתוֹ, וְזֶהוּ שֶׁאָמַר מֹשֶׁה הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' לֵאמֹר בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ, וְהֵיכָן דִּבֶּר? וְנִקְדַּשׁ בִּכְבֹדִי (זבחים קט"ו):

כ"ט:מ"ג אור החיים

1וְנוֹעַדְתִּי שָׁמָּה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְנִקְדַּשׁ וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת כַּוָּנַת הַכָּתוּב מַה בָּא לְלַמְּדֵנוּ בְּאָמְרוֹ וְנוֹעַדְתִּי שָׁמָּה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. וְיֵרָאֶה כִּי בָא לָתֵת טַעַם לְמַה שֶׁאוֹמֵר בִּגְמַר דְּבָרָיו וְנִקְדַּשׁ בִּכְבוֹדִי, וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (זבחים קטו:) שֶׁכָּאן נֶאֱמַר לְמֹשֶׁה ״בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ״ (ויקרא י:ג), לָזֶה הִקְדִּים לוֹמַר וְנוֹעַדְתִּי שָׁמָּה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, פֵּרוּשׁ, לְצַד שֶׁאֲנִי מְזַמֵּן שְׁכִינָתִי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל חוֹשְׁשַׁנִי לָהֶם מִפִּרְצַת גָּדֵר וּמִעוּט כָּבוֹד מֵהֶם, לָזֶה צָרִיךְ לְקַדְּשׁוֹ בִּקְרוֹבַי כְּדֵי שֶׁיִּירְאוּ מִמִּקְדָּשִׁי. וְרָמַז לוֹ שֶׁלֹּא הֻצְרַךְ עֲשׂוֹת דָּבָר אֶלָּא לְצַד יִשְׂרָאֵל, אֲבָל לְצִדּוֹ אֵינוֹ צָרִיךְ לְאִיּוּם זֶה.

ונעדתי שמה לבני ישראל, "And there I shall meet with the children of Israel, etc." What precisely is the message of this verse? I believe the verse provides the rationale for the words ונקדש בכבודי, "and it will be sanctified by My Glory." Our sages said in Zevachim 115 that this is why the Torah mentioned in Leviticus 10,3: "I will become sanctified by those who are close to Me." The Torah first had to tell us that G'd's presence would be in the Tabernacle so that people would keep a respectful distance and not become victims by entering areas that were out of bounds to them. G'd hinted that the only reason He warned the ordinary Israelites i.e. לבני ישראל, about such trespass on their part was for their sake. As far as Moses or the priests were concerned, the Tabernacle was not out of bounds to them.

כ"ט:מ"ד וְקִדַּשְׁתִּ֛י אֶת־אֹ֥הֶל מוֹעֵ֖ד וְאֶת־הַמִּזְבֵּ֑חַ וְאֶת־אַהֲרֹ֧ן וְאֶת־בָּנָ֛יו אֲקַדֵּ֖שׁ לְכַהֵ֥ן לִֽי׃

29:44 I will sanctify the Tent of Meeting and the altar, and I will consecrate Aaron and his sons to serve Me as priests.

29:44 And I will sanctify the tent of meeting, and the altar; Aaron also and his sons will I sanctify, to minister to Me in the priest’s office.

כ"ט:מ"ד וֶאֱקַדֵּשׁ יָת מַשְׁכַּן זִמְנָא וְיָת מַדְבְּחָא וְיָת אַהֲרֹן וְיָת בְּנוֹהִי אֱקַדֵּשׁ לְשַׁמָּשָׁא קֳדָמַי:

כ"ט:מ"ה וְשָׁ֣כַנְתִּ֔י בְּת֖וֹךְ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְהָיִ֥יתִי לָהֶ֖ם לֵאלֹהִֽים׃

29:45 I will abide among the Israelites, and I will be their God.

29:45 And I will dwell among the children of Israel, and will be their God.

כ"ט:מ"ה וְאַשְׁרֵי שְׁכִנְתִּי בְּגוֹ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶהֱוֵי לְהוֹן לֶאֱלָהּ:

כ"ט:מ"ו וְיָדְע֗וּ כִּ֣י אֲנִ֤י יְהוָה֙ אֱלֹ֣הֵיהֶ֔ם אֲשֶׁ֨ר הוֹצֵ֧אתִי אֹתָ֛ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם לְשָׁכְנִ֣י בְתוֹכָ֑ם אֲנִ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיהֶֽם׃ (פ)

29:46 And they shall know that I the LORD am their God, who brought them out from the land of Egypt that I might abide among them, I the LORD their God.

29:46 And they shall know that I am the LORD their God, that brought them forth out of the land of Egypt, that I may dwell among them. I am the LORD their God.

כ"ט:מ"ו וְיִדְּעוּן אֲרֵי אֲנָא יְיָ אֱלָהֲהוֹן דִּי אַפֵּקִית יָתְהוֹן מֵאַרְעָא דְמִצְרַיִם לְאַשְׁרָאָה שְׁכִנְתִּי בֵּינֵיהוֹן אֲנָא יְיָ אֱלָהֲהוֹן:

לשכני בתוכם. עַל מְנָת לִשְׁכֹּן אֲנִי בְּתוֹכָם:

כ"ט:מ"ו אור החיים

1אֲנִי ה׳ אֱלֹהֵיהֶם. טַעַם שֶׁכָּפַל לוֹמַר כֵּן פַּעַם שְׁנִיָּה, אוּלַי שֶׁנִּתְכַּוֵּן לְרַבּוֹת אֲפִלּוּ בִּזְמַן שֶׁאֵין שְׁכִינָתוֹ בְּתוֹכֵנוּ הוּא ה׳ אֱלֹהֵינוּ וְלוֹ אֲנָחְנוּ. אוֹ יִרְצֶה עַל זֶה הַדֶּרֶךְ בִּידִיעָתָם וּבְהַכָּרָתָם הַדָּבָר, כְּאָמְרוֹ בַּתְּחִלָּה ״וְיָדְעוּ״ וְגוֹ׳, בָּזֶה יִהְיוּ רְאוּיִים לִקְרֹא שְׁמִי עֲלֵיהֶם לוֹמַר ה׳ אֱלֹהֵיהֶם, אֲבָל זוּלַת זֶה יִפְרְקוּ עֹל וְיִהְיוּ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים בְּמָקוֹם אַחֵר:

אני ה׳ אלוקיהם, "I am the Lord their G'd." The reason the Torah repeats this after having said almost the same thing in verse 45 may be to remind us that even at a time when G'd's שכינה is not manifest amongst us, He still remains our G'd. Alternatively, G'd's being truly our G'd depends on our being aware of and recognising this fact. We are only worthy of bearing His name while we recognise Him as our G'd as mentioned at the beginning of this verse. Failing this, the result will be that the people will shake off the burden of the Torah, in which event they would "belong" to other gods.

פרשה: תצוה · עלייה: שישי (יסוד)

מעבר לעלייה

הגדרות