תולדות · עלייה 6 — פרדס פתוח

כ"ז:כ"ח וְיִֽתֶּן־לְךָ֙ הָאֱלֹהִ֔ים מִטַּל֙ הַשָּׁמַ֔יִם וּמִשְׁמַנֵּ֖י הָאָ֑רֶץ וְרֹ֥ב דָּגָ֖ן וְתִירֹֽשׁ׃

27:28 “May God give you Of the dew of heaven and the fat of the earth, Abundance of new grain and wine.

27:28 So God give thee of the dew of heaven, And of the fat places of the earth, And plenty of corn and wine.

כ"ז:כ"ח וְיִתֶּן לָךְ יְיָ מִטַּלָּא דִשְׁמַיָּא וּמִטּוּבָא דְאַרְעָא וּסְגִיאוּת (נ"א וְסַגְיוּת) עִיבוּר וַחֲמָר:

ויתן לך. יִתֵּן וְיַחֲזֹר וְיִתֵּן (בראשית רבה). וּלְפִי פְשׁוּטוֹ מוּסָב לְעִנְיָן הָרִאשׁוֹן: רְאֵה רֵיחַ בְּנִי שֶׁנָּתַן לוֹ הַקָּבָּ"ה כְּרֵיחַ שָׂדֶה וְגוֹ' וְעוֹד יִתֵּן לְךָ מִטַּל הַשָּׁמַיִם וְגוֹ':

מטל השמים. כְּמַשְׁמָעוֹ; וּמִדְרְשֵׁי אַגָּדָה יֵשׁ לְהַרְבֵּה פָנִים:

האלהים. מַהוּ הָאֱלֹהִים? בַּדִּין; אִם רָאוּי לְךָ יִתֵּן לְךָ וְאִם לָאו לֹא יִתֵּן לְךָ, אֲבָל לְעֵשָׂו אָמַר מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ יִהְיֶה מוֹשָׁבֶךָ, בֵּין צַדִּיק בֵּין רָשָׁע יִתֵּן לְךָ; וּמִמֶּנּוּ לָמַד שְׁלֹמֹה, כְּשֶׁעָשָׂה הַבַּיִת סִדֵּר תְּפִלָּתוֹ. יִשְׂרָאֵל שֶׁהוּא בַעַל אֱמוּנָה וּמַצְדִּיק עָלָיו אֶת הַדִּין לֹא יִקְרָא עָלֶיךָ תִּגָּר, לְפִיכָךְ וְנָתַתָּ לָאִישׁ בְכָל דְּרָכָיו אֲשֶׁר תֵּדַע אֶת לְבָבוֹ (מלכים א, ח'), אֲבָל נָכְרִי מְחֻסַּר אֲמָנָה, לְפִיכָךְ אָמַר אַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם, וְעָשִׂיתָ כְּכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא אֵלֶיךָ הַנָּכְרִי (שם), בֵּין רָאוּי בֵּין שֶׁאֵינוֹ רָאוּי תֵּן לוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִקְרָא עָלֶיךָ תִּגָּר:

כ"ז:כ"ח אור החיים

1וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים. טַעַם אָמְרוֹ וָא״ו בִּתְחִלַּת עִנְיָן, לֶהֱיוֹת שֶׁקָּדַם וְאָמַר ״וַיְבָרְכֵהוּ״ הוֹסִיף עוֹד לוֹמַר ״וְיִתֶּן לְךָ״ וְגוֹ׳, וּמַה שֶׁלֹּא פֵּרֵשׁ הַבְּרָכוֹת הָרְמוּזוֹת בְּ״וַיְבָרְכֵהוּ״, אוּלַי שֶׁיְּכַוֵּן עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה לט:יא) שֶׁמַּפְתֵּחַ הַבְּרָכוֹת נְתָנוֹ ה׳ לְאַבְרָהָם וְאַבְרָהָם לְיִצְחָק (בראשית רבה יא) וְעַתָּה מְסָרָם יִצְחָק לְיַעֲקֹב, וְהוּא אָמְרוֹ וַיְבָרְכֵהוּ פֵּרוּשׁ, מָסַר לוֹ הַבְּרָכוֹת שֶׁיִּהְיוּ בִּרְשׁוּתוֹ.

ויתן לך אלוקים מטל השמים, "May the Lord give you of the dew of the heavens, etc." The resason this verse commences with the conjunctive letter ו is because it continues the theme begun in verse 27, i.e. ויברכהו, "He blessed him." Those blessings had not been detailed because the Torah merely told us that just as the key to blessings had first been entrusted to Abraham and subsequently by Abraham to Isaac, Isaac now handed this key to Jacob. (based on Bereshit Rabbah 39,11). Accordingly the word ויברכהו means that Isaac transferred this key to blessings to Jacob.

2עוֹד יִרְצֶה שֶׁבֵּרְכוֹ בְּרָכוֹת רוּחָנִיּוֹת וְגַשְׁמִיּוֹת. כְּנֶגֶד הָרוּחָנִיּוֹת אָמַר בְּהֶעְלֵם ״וַיְבָרְכֵהוּ״, וּכְנֶגֶד הַגַּשְׁמִיּוֹת אָמַר וְיִתֶּן לְךָ וְגוֹ׳ בְּתוֹסֶפֶת וָא״ו, לוֹמַר מִלְּבַד עוֹלָם הָעֶלְיוֹן אֲשֶׁר בָּחַר אַבְרָהָם לְבָנָיו, שֶׁהוּא עִקַּר תַּכְלִית זֶרַע יִשְׂרָאֵל, עוֹד יִתֵּן לוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְכוּ׳:

It is also possible that Isaac divided the blessings into both spiritual and material ones. The spiritual blessings are referred to by the word ויברכהו, whereas the material blessings are introduced by verse 28. The letter ו then introduces the material blessings as something additional to the spiritual blessings Isaac had already bestowed upon Jacob.

3עוֹד יִרְצֶה עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: לֹא מִלְּבַד מִדַּת הָרַחֲמִים, אֶלָּא גַּם מִדַּת הַדִּין תַּסְכִּים עַל נְתִינָה זוֹ, וְהוּא אָמְרוֹ וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים, פֵּרוּשׁ גַּם מִדַּת אֱלֹהִים.

Aternately, the mention of the word האלוקים, the attribute of Justice, is to show that whereas up to then Isaac had invoked only the attribute of Mercy, he now also invoked the attribute of Justice, asking it to agree to the blessing he bestowed on his son.

כ"ז:כ"ט יַֽעַבְד֣וּךָ עַמִּ֗ים וישתחו [וְיִֽשְׁתַּחֲו֤וּ] לְךָ֙ לְאֻמִּ֔ים הֱוֵ֤ה גְבִיר֙ לְאַחֶ֔יךָ וְיִשְׁתַּחֲוּ֥וּ לְךָ֖ בְּנֵ֣י אִמֶּ֑ךָ אֹרְרֶ֣יךָ אָר֔וּר וּֽמְבָרֲכֶ֖יךָ בָּרֽוּךְ׃

27:29 Let peoples serve you, And nations bow to you; Be master over your brothers, And let your mother’s sons bow to you. Cursed be they who curse you, Blessed they who bless you.”

27:29 Let peoples serve thee, And nations bow down to thee. Be lord over thy brethren, And let thy mother’s sons bow down to thee. Cursed be every one that curseth thee, And blessed be every one that blesseth thee.

כ"ז:כ"ט יִפְלְחֻנָּךְ עַמְמִין וְיִשְׁתַּעְבְּדוּן לָךְ מַלְכְּוָן הֱוֵי רַב לְאַחָיךְ וְיִסְגְּדוּן לָךְ בְּנֵי אִמָּךְ מְלַטְטָיךְ יְהוֹן לִיטִין וּמְבָרֲכָיךְ יְהוֹן בְּרִיכִין:

בני אמך. וְיַעֲקֹב אָמַר לִיהוּדָה בְּנֵי אָבִיךָ, לְפִי שֶׁהָיוּ לוֹ בָנִים מִכַּמָּה אִמָּהוֹת, וְכָאן, שֶׁלֹּא נָשָׂא אֶלָּא אִשָּׁה אַחַת, אוֹמֵר בְּנֵי אִמֶּךָ (בראשית רבה):

ארריך ארור ומברכיך ברוך. וּבְבִלְעָם הוּא אוֹמֵר מְבָרְכֶיךָ בָרוּךְ וְאֹרְרֶיךָ אָרוּר? הַצַּדִּיקִים תְּחִלָּתָם יִסּוּרִים וְסוֹפָן שַׁלְוָה וְאוֹרְרֵיהֶם וּמְצָעֲרֵיהֶם קוֹדְמִים לִמְבָרְכֵיהֶם, לְפִיכָךְ יִצְחָק הִקְדִּים קִלְלַת אוֹרְרִים לְבִרְכַת מְבָרְכִים; הָרְשָׁעִים תְּחִלָּתָן שַׁלְוָה וְסוֹפָן יִסּוּרִין, לְפִיכָךְ בִּלְעָם הִקְדִּים בְּרָכָה לִקְלָלָה (בראשית רבה):

כ"ז:כ"ט אור החיים

1יַעַבְדוּךָ וגו׳. אוּלַי כִּי הַמֶּלֶךְ לֹא יַעֲלֶה מַס הַנּוֹגֵעַ לוֹ בֵּין הָעָם, וְכַדּוֹמֶה לָזֶה יִמָּצֵא בִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל מְשֻׁעְבָּדִים לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם, הַמְּלָכִים שֶׁבָּהֶם שֶׁהֵם בַּעֲלֵי תּוֹרָה פְּטוּרִים מֵהַמַּס (עזרא ז:כד). וּמַה שֶׁאָמַר אַחַר כָּךְ (בראשית כז:מ) ״וְאֶת אָחִיךָ תַּעֲבֹד״ וְהוּא הָיָה מֶלֶךְ, חוֹזֵר אֶל בְּנֵי עֵשָׂו.

יעבדוך עמים וגו׳. "Nations will serve you, etc." This might mean that the king would not impose on the people the taxes due him. We find that even when the second Jewish commonwealth was still a satellite of the Persians, their leaders, i.e. their Torah scholars were exempt from taxes as we know from Ezra, 7,24. When verse 40 continues "and you will serve your brother," this refers to a descendant of Esau when the latter had become king.

2הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ. פֵּירוּשׁ, אָחִיו מַמָּשׁ לֹא יִהְיֶה לוֹ לְעֶבֶד, אֶלָּא שֶׁיִּהְיֶה הוּא גְּבִיר לוֹ, אֲבָל הַבָּאִים אַחֲרָיו יִשְׁתַּחֲווּ לוֹ, וְהוּא אָמְרוֹ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ:

הוה גביר לאחיך. "Be your brother's superior;" This refers to Esau personally, i.e. that Esau himself will never become Jacob's servant, as opposed to some of his descendants to whom the words וישתחוו לך בני אמך, "your mother's sons will bow down to you" will apply.

3עוֹד יִרְצֶה שֶׁיִּהְיֶה הוּא מִתְגַּבֵּר עָלָיו בְּאֶמְצָעוּת עֲבוֹדַת הַקֹּדֶשׁ, אָז יִשְׁתַּחֲווּ לוֹ בְּנֵי וְגוֹ׳, כִּי זוּלַת זֶה לֹא יִשְׁתַּעְבֵּד אָח לְאָחִיו, וְלָזֶה תִּמְצָא כִּי בִּמְעַט הִתְרַשְּׁלוּת שֶׁהָיוּ מִתְרַשְּׁלִים יִשְׂרָאֵל בַּעֲבוֹדַת ה׳, תֵּכֶף וּמִיָּד (מלכים ב ח:כב) וַיִּפְשַׁע אֱדוֹם:

Another meaning contained in the blessing may be that as long as Jacob will exercise his dominion over Esau by serving the Lord in holiness, the blessing would remain in effect; were he not to do so, one brother could never become a servant to another brother. Should Jacob (or his descendants) fail to serve the Lord, Esau would assume dominion over him. This is why we find that even a relatively mild dereliction of duty towards G'd by the kingdom of Yehudah led to Edom recovering politically (Kings II 8,22).

4אֹרְרֶיךָ וְגוֹ׳ וּמְבָרְכֶיךָ וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ: אוֹרְרֶיךָ לֶעָתִיד אָרוּר הוּא מֵעַכְשָׁיו וְלֹא יָקוּם לְאָרֵר, וּמְבָרְכֶיךָ בָּרוּךְ הוּא מִקּוֹדֶם כְּדֵי שֶׁתָּחוּל בִּרְכָתוֹ עָלֶיךָ.

אררך ארור ומברכיך ברוך. "Those who curse you will be cursed and those who bless you will be blessed." Those who plan to curse you in the future will already be cursed now so as to make their curse ineffective, whereas those who plan to bless you will already be blessed now so as to make their blessing effective.

5וְטַעַם אָמְרוֹ ״מְבָרְכֶיךָ״ לְשׁוֹן רַבִּים וְלֹא בֵּרַךְ אֶלָּא לְאֶחָד, גַּם הִזְכִּיר מְאָרְרִים רַבִּים וְאָרוּר לְאֶחָד, נִתְכַּוֵּן לִשְׁלֹל חֵלֶק מֵהַמְאָרְרִים שֶׁאֵינוֹ אָרוּר, וְהוּא אֲחִיָּה הַשִּׁילוֹנִי (מלכים א יא:כט) וְכַיּוֹצֵא בּוֹ, לָזֶה אָמַר ״אָרוּר״ וְלֹא ״אֲרוּרִים״ כֻּלָּם, וּבַמְּבָרְכִים גַּם כֵּן יֵשׁ מֵהַמְּבָרְכִים שֶׁאֵינוֹ בִּכְלַל בָּרוּךְ, וְהוּא בִּלְעָם הָרָשָׁע, שֶׁהֲגַם שֶׁבֵּרַךְ לֹא יְבֹרַךְ, וְלָזֶה אָמַר ״מְבָרְכֶיךָ״ – יֵשׁ בָּהֶם חֵלֶק אֶחָד שֶׁהוּא בָּרוּךְ וְלֹא כֻּלָּם, לִשְׁלֹל הַנִּזְכָּר.

The reason the Torah employs the plural when referring to those who will bless, whereas the word "will be blessed" is in the singular, (and similarly when referring to the cursers and the cursed) is to tell us that not all those who curse will be cursed, such as in the case of Achiyah Hashiloni and people like him (Kings I 11,29). The same applies in reverse to people such as Bileam who blessed the Jewish people. He was not blessed as a result because his intention was not honourable.

6וְאָמַר וּמְבָרְכֶיךָ בְּתוֹסֶפֶת וָא״ו, לִרְמוֹז עַל מִין מְקַלֵּל שֶׁיֶּשְׁנוֹ בִּכְלַל בְּרָכָה, וְהוּא הַמְּכַוֵּן לְבָרֵךְ, עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם רַבָּנַן לְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי (מועד קטן ט:) ״תִּזְרַע וְלֹא תֶחְצַד״ וְכוּ׳, וְזֶה הוּא שִׁעוּר הַכָּתוּב אוֹרְרֶיךָ אָרוּר וּמְבָרְכֶיךָ פֵּרוּשׁ, וְאוֹתָם אוֹרְרֶיךָ אִם הֵם מְכַוְּנִים לִמְבָרְכֶיךָ – בָּרוּךְ.

The reason the Torah adds the conjunctive letter ו before the word ומברכיך is to allude to the type of person who curses and is yet within the category of people deserving blessings since he uses the wording of a curse in order to bestow a blessing. We find an example of this in Moed Katan 9 where the Rabbis couched their blessing for Rabbi Eleazar, son of Rabbi Shimon bar Yochai, in words which sounded like a curse. We are therefore able to read the verse as if the three words ארריך ארור ומברכיך belonged together.

כ"ז:ל׳ וַיְהִ֗י כַּאֲשֶׁ֨ר כִּלָּ֣ה יִצְחָק֮ לְבָרֵ֣ךְ אֶֽת־יַעֲקֹב֒ וַיְהִ֗י אַ֣ךְ יָצֹ֤א יָצָא֙ יַעֲקֹ֔ב מֵאֵ֥ת פְּנֵ֖י יִצְחָ֣ק אָבִ֑יו וְעֵשָׂ֣ו אָחִ֔יו בָּ֖א מִצֵּידֽוֹ׃

27:30 No sooner had Jacob left the presence of his father Isaac—after Isaac had finished blessing Jacob—than his brother Esau came back from his hunt.

27:30 And it came to pass, as soon as Isaac had made an end of blessing Jacob, and Jacob was yet scarce gone out from the presence of Isaac his father, that Esau his brother came in from his hunting.

כ"ז:ל׳ וַהֲוָה כַּד שֵׁיצִי יִצְחָק לְבָרָכָא יָת יַעֲקֹב וַהֲוָה בְּרַם מִפַּק נְפַק יַעֲקֹב מִלְּוַת אַפֵּי יִצְחָק אֲבוּהִי וְעֵשָׂו אֲחוּהִי אָתָא (נ"א עַל) מִצֵּידֵיהּ:

יצא יצא. זֶה יוֹצֵא וְזֶה בָא:

כ"ז:ל׳ אור החיים

1וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלָּה. טַעַם אָמְרוֹ וַיְהִי לְשׁוֹן צַעַר, כִּי הַתּוֹרָה מִצְטַעֶרֶת עַל אֲשֶׁר כִּלָּה וְלֹא בֵּרַךְ כָּל הַבְּרָכוֹת, שֶׁהֲרֵי מָצִינוּ שֶׁבֵּרַךְ לְעֵשָׂו אַחַר כֵּן, וְאִם הָיָה מְבָרֵךְ אוֹתָם הַבְּרָכוֹת הַנִּשְׁאָרוֹת לְיַעֲקֹב כְּבָר אָבְדָה תִּקְוַת אֱדוֹם.

ויהי כאשר כלה, As soon as he had finished, etc. The reason for the apparently superfluous word ויהי which always introduces something of a painful nature, is that the Torah testifies that Isaac completed his blessing prematurely; instead of giving Jacob the entire blessing he was capable of bestowing as he did for Esau afterwards, he did not do so now. Had Isaac truly completed giving Jacob all the blessings he was capable of bestowing, Esau would have gone out empty-handed.

2וַיְהִי אַךְ יָצֹא וְגוֹ׳. טַעַם אָמְרוֹ וַיְהִי לְשׁוֹן צַעַר, גַּם אָמַר אַךְ, גַּם כָּפַל לוֹמַר יָצֹא יָצָא. נִתְכַּוֵּן לוֹמַר שֶׁעֲדַיִן הָיָה מְעֻכָּב בִּיצִיאַת יַעֲקֹב, וְהוּא אָמְרוֹ אַךְ יָצֹא מִיעֵט בַּיְּצִיאָה אֶלָּא לְסִבָּה שֶׁאֵרְעָה יָצָא, וְהַסִּבָּה הִיא מַה שֶׁהוֹדִיעַ הַכָּתוּב לְבַסּוֹף בְּאָמְרוֹ ״וְעֵשָׂו אָחִיו בָּא מִצֵּידוֹ״, וּלְסִבָּה זוֹ מִהֵר לִגְמוֹר הַיְּצִיאָה וְהוּא אָמְרוֹ יָצָא, וְרָמַז אֶל הַצַּעַר שֶׁחָשׁ יַעֲקֹב שֶׁיִּמָּצֵא כְּגַנָּב בַּמַּחְתֶּרֶת בִּפְנֵי אָבִיו כְּשֶׁהִרְגִּישׁ בְּבִיאַת עֵשָׂו. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה פרשה ס״ו) דָּרְשׁוּ בְּאוֹפֶן אַחֵר.

ויהי אך יצא יצא יעקב, Jacob had barely left his father's presence, etc. The extra words: ויהי, אך, יצא are all meant to draw our attention to the fact that Jacob would not have left yet except that he noticed that Esau was arriving (as pointed out at the end of the verse). This caused Jacob to make a hasty exit. The Torah hints at the embarassment Jacob felt at leaving the presence of his father as if he were a thief beating a hasty retreat. Our sages in Midrash Rabbah pursue a different approach.

כ"ז:ל"א וַיַּ֤עַשׂ גַּם־הוּא֙ מַטְעַמִּ֔ים וַיָּבֵ֖א לְאָבִ֑יו וַיֹּ֣אמֶר לְאָבִ֗יו יָקֻ֤ם אָבִי֙ וְיֹאכַל֙ מִצֵּ֣יד בְּנ֔וֹ בַּעֲב֖וּר תְּבָרֲכַ֥נִּי נַפְשֶֽׁךָ׃

27:31 He too prepared a dish and brought it to his father. And he said to his father, “Let my father sit up and eat of his son’s game, so that you may give me your innermost blessing.”

27:31 And he also made savoury food, and brought it unto his father; and he said unto his father: ‘Let my father arise, and eat of his son’s venison, that thy soul may bless me.’

כ"ז:ל"א וַעֲבַד אַף הוּא תַּבְשִׁילִין וְאָעֵיל לְוַת אֲבוּהִי וַאֲמַר לַאֲבוּהִי יָקוּם אַבָּא וְיֵכוּל מִצֵּידָא דִבְרֵיהּ בְּדִיל דִּי תְבָרְכִנַּנִי נַפְשָׁךְ:

כ"ז:ל"ב וַיֹּ֥אמֶר ל֛וֹ יִצְחָ֥ק אָבִ֖יו מִי־אָ֑תָּה וַיֹּ֕אמֶר אֲנִ֛י בִּנְךָ֥ בְכֹֽרְךָ֖ עֵשָֽׂו׃

27:32 His father Isaac said to him, “Who are you?” And he said, “I am your son, Esau, your first-born!”

27:32 And Isaac his father said unto him: ‘Who art thou?’ And he said: ‘I am thy son, thy first-born, Esau.’

כ"ז:ל"ב וַאֲמַר לֵיהּ יִצְחָק אֲבוּהִי מָן אָתְּ וַאֲמַר אֲנָא בְּרָךְ בּוּכְרָךְ עֵשָׂו:

כ"ז:ל"ג וַיֶּחֱרַ֨ד יִצְחָ֣ק חֲרָדָה֮ גְּדֹלָ֣ה עַד־מְאֹד֒ וַיֹּ֡אמֶר מִֽי־אֵפ֡וֹא ה֣וּא הַצָּֽד־צַיִד֩ וַיָּ֨בֵא לִ֜י וָאֹכַ֥ל מִכֹּ֛ל בְּטֶ֥רֶם תָּב֖וֹא וָאֲבָרֲכֵ֑הוּ גַּם־בָּר֖וּךְ יִהְיֶֽה׃

27:33 Isaac was seized with very violent trembling. “Who was it then,” he demanded, “that hunted game and brought it to me? Moreover, I ate of it before you came, and I blessed him; now he must remain blessed!”

27:33 And Isaac trembled very exceedingly, and said: ‘Who then is he that hath taken venison, and brought it me, and I have eaten of all before thou camest, and have blessed him? yea, and he shall be blessed.’

כ"ז:ל"ג וּתְוָה יִצְחָק תִּוְהָא רַבָּא עַד לַחֲדָא וַאֲמַר מָן הוּא דֵיכִי דְּצָד צֵידָא וְאָעֵיל לִי וַאֲכָלִית מִכֹּלָּא עַד לָא תֵיעוֹל וּבָרֵכִתֵּיהּ אַף בְּרִיךְ יְהֵי:

ויחרד. כְּתַרְגּוּמוֹ וּתְוַהּ, לְשׁוֹן תְּמִיהָ. וּמִדְרָשׁוֹ רָאָה גֵּיהִנֹּם פְּתוּחָה מִתַּחְתָּיו:

מי אפוא. לָשׁוֹן לְעַצְמוֹ מְשַׁמֵּשׁ עִם כַּמָּה דְבָרִים; אֵיפֹה – אַיֵּה פֹה, מִי הוּא וְאֵיפֹה הוּא הַצָּד צַיִד?

ואכל מכל. מִכָּל טְעָמִים שֶׁבִּקַּשְׁתִּי לִטְעֹם, טָעַמְתִּי בוֹ (בראשית רבה):

גם ברוך יהיה. שֶׁלֹּא תֹאמַר אִלּוּלֵי שֶׁרִמָּה יַעֲקֹב לְאָבִיו לֹא נָטַל אֶת הַבְּרָכוֹת, לְכָךְ הִסְכִּים וּבֵרְכוֹ מִדַּעְתּוֹ (בראשית רבה):

כ"ז:ל"ג אור החיים

1וַיֶּחֱרַד יִצְחָק וְגוֹ׳ גַּם בָּרוּךְ וְגוֹ׳. טַעַם שְׁנֵי דְּבָרִים הַפְכִּיִּים בְּנוֹשֵׂא אֶחָד, כִּי מִתְּחִלָּה חָרַד עַל הָרַמָּאוּת, וְאַחַר כָּךְ חָשׁ לְמַה שֶׁקָּדַם וְאָמַר בְּבִרְכָתוֹ ״אוֹרְרֶיךָ אָרוּר״ וּבֵרְכָהוּ. קוֹדֶם לֹא יָדַע מִי הוּא וְחָרַד וְחָשׁ לְאָדָם אַחֵר, וּכְשֶׁהִתְבּוֹנֵן בַּדָּבָר וְהִשְׂכִּיל כִּי הוּא יַעֲקֹב בֵּרַךְ אוֹתוֹ, כִּי הֵרִיחַ מֵרֵיחַ בְּגָדָיו וְיָדַע הֶפְרֵשׁ שֶׁבֵּינוֹ לְבֵין עֵשָׂו וְחָתַם עַל הַבְּרָכוֹת. גַּם חָשׁ לְמַה שֶׁקָּדַם לוֹמַר ״אוֹרְרֶיךָ אָרוּר״ לָזֶה בֵּרְכָהוּ.

ויחרד יצחק. Isaac trembled. Isaac experienced contradictory feelings; he trembled because he had been tricked. At the same time he was aware that he had blessed Jacob by saying that anyone cursing him should himself be cursed. When he understood that the person upon whom he had bestowed the blessing was his son Jacob he blessed him because he realised that the fragrance that emanated from Jacob's clothing indicated his moral superiority over Esau. This prompted Isaac to confirm his blessing. He may also have been afraid to bring a curse upon himself if he were to revoke the blessing.

כ"ז:ל"ד כִּשְׁמֹ֤עַ עֵשָׂו֙ אֶת־דִּבְרֵ֣י אָבִ֔יו וַיִּצְעַ֣ק צְעָקָ֔ה גְּדֹלָ֥ה וּמָרָ֖ה עַד־מְאֹ֑ד וַיֹּ֣אמֶר לְאָבִ֔יו בָּרֲכֵ֥נִי גַם־אָ֖נִי אָבִֽי׃

27:34 When Esau heard his father’s words, he burst into wild and bitter sobbing, and said to his father, “Bless me too, Father!”

27:34 When Esau heard the words of his father, he cried with an exceeding great and bitter cry, and said unto his father: ‘Bless me, even me also, O my father.’

כ"ז:ל"ד כַּד שְׁמַע עֵשָׂו יָת פִּתְגָּמֵי אֲבוּהִי וּצְוַח צִוְחָא רַבָּא וּמְרִירָא עַד לַחֲדָא וַאֲמַר לַאֲבוּהִי בָּרֵכְנִי אַף אֲנָא (נ"א לִי) אַבָּא:

כ"ז:ל"ה וַיֹּ֕אמֶר בָּ֥א אָחִ֖יךָ בְּמִרְמָ֑ה וַיִּקַּ֖ח בִּרְכָתֶֽךָ׃

27:35 But he answered, “Your brother came with guile and took away your blessing.”

27:35 And he said: ‘Thy brother came with guile, and hath taken away thy blessing.’

כ"ז:ל"ה וַאֲמַר עַל אָחוּךְ בְּחָכְמְתָא וְקַבִּיל בִּרְכְּתָךְ:

במרמה. בְּחָכְמָה:

כ"ז:ל"ו וַיֹּ֡אמֶר הֲכִי֩ קָרָ֨א שְׁמ֜וֹ יַעֲקֹ֗ב וַֽיַּעְקְבֵ֙נִי֙ זֶ֣ה פַעֲמַ֔יִם אֶת־בְּכֹרָתִ֣י לָקָ֔ח וְהִנֵּ֥ה עַתָּ֖ה לָקַ֣ח בִּרְכָתִ֑י וַיֹּאמַ֕ר הֲלֹא־אָצַ֥לְתָּ לִּ֖י בְּרָכָֽה׃

27:36 [Esau] said, “Was he, then, named Jacob that he might supplantaHeb. ‘aqab, connected with “Jacob.” me these two times? First he took away my birthright and now he has taken away my blessing!” And he added, “Have you not reserved a blessing for me?”

27:36 And he said: ‘Is not he rightly named Jacob? for he hath supplanted me these two times: he took away my birthright; and, behold, now he hath taken away my blessing.’ And he said: ‘Hast thou not reserved a blessing for me?’

כ"ז:ל"ו וַאֲמַר יָאוּת קְרָא שְׁמֵיהּ יַעֲקֹב וְחַכְּמַנִי דְּנָן תַּרְתֵּין זִמְנִין יָת בְּכֵירוּתִי נְסִיב וְהָא כְּעַן קַבִּיל בִּרְכְּתִי וַאֲמַר הֲלָא שְׁבַקְתָּ לִּי בִּרְכְּתָא:

הכי קרא שמו. לְשׁוֹן תֵּמַהּ הוּא, כְּמוֹ הֲכִי אָחִי אַתָּה, שֶׁמָּא לְכָךְ נִקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב עַל שֵׁם סוֹפוֹ שֶׁהוּא עָתִיד לְעָקְבֵנִי? תַּנְחוּמָא. לָמָּה חָרַד יִצְחָק? אָמַר שֶׁמָּא עָוֹן יֵשׁ בִּי שֶׁבֵּרַכְתִּי קָטָן לִפְנֵי גָּדוֹל וְשִׁנִּיתִי סֵדֶר הַיַּחַס, הִתְחִיל עֵשָׂו מְצָעֵק וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם, אָמַר לוֹ אָבִיו מֶה עָשָׂה לְךָ? אָמַר לוֹ אֶת בְּכֹרָתִי לָקָח, אָמַר בְּכָךְ הָיִיתִי מֵצֵר וְחָרֵד שֶׁמָּא עָבַרְתִּי עַל שׁוּרַת הַדִּין, עַכְשָׁו לַבְּכוֹר בֵּרַכְתִּי, גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה:

ויעקבני. כְּתַרְגּוּמוֹ וּכְמַנִי – אֲרָבַנִי; וְאָרַב – וּכְמַן. וְיֵשׁ מְתַרְגְּמִין וְחַכְּמַנִי, נִתְחַכֵּם לִי:

אצלת. לְשׁוֹן הַפְרָשָׁה כְּמוֹ וַיָּאצֶל:

כ"ז:ל"ו אור החיים

1וַיֹּאמֶר הֲכִי קָרָא וְגוֹ׳. פֵּירוּשׁ: מַתְמִיהַּ ״הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב?״ וּמַשְׁמָעוּת הַשֵּׁם לֹא יַגִּיד אֶלָּא עָקְבָּה אַחַת, וְהוּא עֲקָבַנִי זֶה פַעֲמַיִם, שֶׁאִלּוּ הָיָה שְׁמוֹ עֲקָבוֹת אוֹ עוֹקְבוֹת הָיָה עוֹקְבוֹ פַּעֲמַיִם.

ויאמר הכי קרא שמו יעקב, He said: "Was he not named Jacob (the crooked one)?" Esau was amazed having believed that Jacob's name referred to only a single act of subterfuge whereas he now found himself fooled by Jacob for a second time. Had Jacob's name been עקבות or something similar, Esau would not have been so surprised.

2אוֹ יִרְצֶה עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב – וְלֹא אָמַר עָקְבָּה אוֹ עָקֵב, שֶׁאָז לֹא יַגִּיד אֶלָּא עַל עָקְבָּה אַחַת, אֲבָל יַעֲקֹב יַגִּיד עַל הַתְּמִידוּת, וְלָזֶה עַד עַתָּה כְּבָר [עֲקָבוֹ] פַּעֲמַיִם.

Esau may also have meant that the name יעקב alluded to frequent use of subterfuge. So far he considered himself as having become Jacob's victim twice.

כ"ז:ל"ז וַיַּ֨עַן יִצְחָ֜ק וַיֹּ֣אמֶר לְעֵשָׂ֗ו הֵ֣ן גְּבִ֞יר שַׂמְתִּ֥יו לָךְ֙ וְאֶת־כָּל־אֶחָ֗יו נָתַ֤תִּי לוֹ֙ לַעֲבָדִ֔ים וְדָגָ֥ן וְתִירֹ֖שׁ סְמַכְתִּ֑יו וּלְכָ֣ה אֵפ֔וֹא מָ֥ה אֶֽעֱשֶׂ֖ה בְּנִֽי׃

27:37 Isaac answered, saying to Esau, “But I have made him master over you: I have given him all his brothers for servants, and sustained him with grain and wine. What, then, can I still do for you, my son?”

27:37 And Isaac answered and said unto Esau: ‘Behold, I have made him thy lord, and all his brethren have I given to him for servants; and with corn and wine have I sustained him; and what then shall I do for thee, my son?’

כ"ז:ל"ז וַאֲתֵיב יִצְחָק וַאֲמַר לְעֵשָׂו הָא רַב שַׁוִּתֵּיהּ לָךְ (נ"א עִלַּוָךְ) וְיָת כָּל אֲחוֹהִי יְהָבִית לֵיהּ לְעַבְדִּין וְעִיבוּר וַחֲמָר סְעִדְתֵּיהּ וְלָךְ הָכָא מָה אֶעְבֵּיד בְּרִי:

הן גביר. בְּרָכָה זוֹ שְׁבִיעִית הִיא, וְהוּא עוֹשֶׂה אוֹתָהּ רִאשׁוֹנָה? אֶלָּא אָמַר לוֹ מַה תּוֹעֶלֶת לְךָ בַּבְּרָכָה? אִם תִּקְנֶה נְכָסִים, שֶׁלּוֹ הֵם, שֶׁהֲרֵי גְּבִיר שַׂמְתִּיו לָךְ, וּמַה שֶּׁקָּנָה עֶבֶד קָנָה רַבּוֹ:

ולכה אפא מה אעשה. אַיֵּה אֵיפֹא אֲבַקֵּשׁ מַה לַּעֲשׂוֹת לְךָ:

כ"ז:ל"ז אור החיים

1וַיַּעַן יִצְחָק. הִנֵּה עֲדַיִן הָיָה לוֹ מְצִיאוּת לְבָרְכוֹ, אֶלָּא לְצַד שֶׁהִכִּיר בּוֹ וְיָדַע כִּי הוּא רָאוּי לִקְלָלָה וְאוֹיֵב לְיַעֲקֹב, חָשׁ לְבָרְכוֹ כִּי הוּא הֵפֶךְ מַה שֶׁקָּדַם לוֹמַר לְיַעֲקֹב ״אֹרְרֶיךָ אָרוּר״, וְלָזֶה הָיָה מִתְנַצֵּל מֵעֵשָׂו מִלְּבָרְכוֹ. וְלָזֶה כָּפַל לוֹמַר הַכָּתוּב ״וַיַּעַן וַיֹּאמֶר לְעֵשָׂו״, פֵּרוּשׁ שֶׁמַּעֲנֶה זֶה אֵינוֹ אֶלָּא לֵאמֹר, וְאֵין כֵּן הוּא הָאֱמֶת בְּדַעַת יִצְחָק.

ויען יצחק, Isaac replied. Actually Isaac still had the chance to bless Esau. Having realised in the meantime that Esau deserved a curse rather than a blessing, that he was in fact an enemy of his brother Jacob, Isaac was afraid to bless Esau because he would thereby neutralise the blessing to Jacob that those who curse him would themselves be cursed. The Torah therefore mentions the expression ויען יצחק twice to tell us that he did not tell Esau the true reason why he could not bless him outright.

כ"ז:ל"ח וַיֹּ֨אמֶר עֵשָׂ֜ו אֶל־אָבִ֗יו הַֽבְרָכָ֨ה אַחַ֤ת הִֽוא־לְךָ֙ אָבִ֔י בָּרֲכֵ֥נִי גַם־אָ֖נִי אָבִ֑י וַיִּשָּׂ֥א עֵשָׂ֛ו קֹל֖וֹ וַיֵּֽבְךְּ׃

27:38 And Esau said to his father, “Have you but one blessing, Father? Bless me too, Father!” And Esau wept aloud.

27:38 And Esau said unto his father: ‘Hast thou but one blessing, my father? bless me, even me also, O my father.’ And Esau lifted up his voice, and wept.

כ"ז:ל"ח וַאֲמַר עֵשָׂו לַאֲבוּהִי הֲבִרְכְּתָא חֲדָא הִיא לָךְ אַבָּא בָּרֵךְ לִי אַף אֲנָא אַבָּא וַאֲרֵים עֵשָׂו קָלֵיהּ וּבְכָא:

הברכה אחת. הֵ"א זוֹ מְשַׁמֶּשֶׁת לְשׁוֹן תְּמִיהָ, כְּמוֹ הַבְּמַחֲנִים? הַשְּׁמֵנָה הִיא? הַכְּמוֹת נָבָל?

כ"ז:ל"ט וַיַּ֛עַן יִצְחָ֥ק אָבִ֖יו וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֑יו הִנֵּ֞ה מִשְׁמַנֵּ֤י הָאָ֙רֶץ֙ יִהְיֶ֣ה מֽוֹשָׁבֶ֔ךָ וּמִטַּ֥ל הַשָּׁמַ֖יִם מֵעָֽל׃

27:39 And his father Isaac answered, saying to him, “See, your abode shall bOthers “be away from the fat of the earth and from.”enjoy the fat of the earth And-b the dew of heaven above.

27:39 And Isaac his father answered and said unto him: Behold, of the fat places of the earth shall be thy dwelling, And of the dew of heaven from above;

כ"ז:ל"ט וַאֲתֵיב יִצְחָק אֲבוּהִי וַאֲמַר לֵיהּ הָא מִטּוּבָא דְאַרְעָא יְהֵא מוֹתְבָךְ וּמִטַּלָּא דִשְׁמַיָּא מִלְּעֵלָּא:

משמני ארץ וגו'. זוֹ אִיטָלִיאָה שֶׁל יָוָן:

כ"ז:ל"ט אור החיים

1וַיַּעַן יִצְחָק אָבִיו. פֵּירוּשׁ נְתִינַת טַעַם לָמָּה חָזַר לְבָרְכוֹ, לְצַד רַחֲמֵי אָב כְּשֶׁבָּכָה נִכְמְרוּ רַחֲמָיו.

ויען יצחק אביו. Isaac his father replied. The words "his father" explain why Isaac decided to give Esau a blessing after all. In the final analysis his fatherly feelings were stirred by Esau's outburst.

2הִנֵּה מִשְׁמַנֵּי. פֵּרוּשׁ, אֵין לוֹ אֶלָּא מַה שֶׁלְּפָנָיו, לֹא כְּיַעֲקֹב שֶׁאָמַר ״וְיִתֶּן לְךָ״ בְּתוֹסֶפֶת וָא״ו, פֵּרוּשׁ, מִלְּבַד עוֹלָם הַנִּצְחִי, וּכְמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁנוּ.

כ"ז:מ׳ וְעַל־חַרְבְּךָ֣ תִֽחְיֶ֔ה וְאֶת־אָחִ֖יךָ תַּעֲבֹ֑ד וְהָיָה֙ כַּאֲשֶׁ֣ר תָּרִ֔יד וּפָרַקְתָּ֥ עֻלּ֖וֹ מֵעַ֥ל צַוָּארֶֽךָ׃

27:40 Yet by your sword you shall live, And you shall serve your brother; But when you grow restive, You shall break his yoke from your neck.”

27:40 And by thy sword shalt thou live, And thou shalt serve thy brother; And it shall come to pass when thou shalt break loose, That thou shalt shake his yoke from off thy neck.

כ"ז:מ׳ וְעַל חַרְבָּךְ תֵּיחֵי וְיָת אָחוּךְ תִּפְלָח וִיהֵי כַּד יַעְבְּרוּן בְּנוֹהִי עַל פִּתְגָּמֵי אוֹרַיְתָא וְתַעְדֵּי נִירֵיהּ מֵעַל צַוְרָךְ:

ועל חרבך. כְּמוֹ בְּחַרְבְּךָ, יֵשׁ עַל בִּמְקוֹם בְּ', כְּמוֹ עֲמַדְתֶּם עַל חַרְבְּכֶם – בְּחַרְבְּכֶם; עַל צִבְאֹתָם – בְּצִבְאֹתָם:

תריד. לְשׁוֹן צַעַר כְּמוֹ אָרִיד בְּשִׂיחִי, כְּלוֹמַר, כְּשֶׁיַּעַבְרוּ יִשְׂרָאֵל עַל הַתּוֹרָה וְיִהְיֶה לְךָ פִּתְחוֹן פֶּה לְהִצְטַעֵר עַל הַבְּרָכוֹת שֶׁנָּטַל, ופרקת עלו וגומר:

כ"ז:מ׳ אור החיים

1וְאֶת אָחִיךָ וְגוֹ׳ וְהָיָה כַּאֲשֶׁר וְגוֹ׳. רַבּוּ הַפֵּרוּשִׁים בָּזֶה. וְאֶפְשָׁר לוֹמַר שֶׁנִּתְכַּוֵּן לוֹמַר עַל זֶה הַדֶּרֶךְ שֶׁכָּל הַבְּרָכוֹת שֶׁבֵּרְכוֹ יִהְיֶה כַּאֲשֶׁר יַעֲבֹד אֶת אָחִיו. וְכַאֲשֶׁר יֵרֵד מִמַּדְרֵגָה זוֹ, אוֹ יִרְצֶה לְשׁוֹן רִדּוּי כַּאֲשֶׁר תִּהְיֶה רָדוּי וְאָבוּד, יַקְדִּים לִפְרוֹק עֻלּוֹ, וְאַחַר כָּךְ תֵּרֵד וְיִהְיֶה בֵּית יַעֲקֹב אֵשׁ וְגוֹ׳ וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ (עובדיה א:יח) וְיִכְלֶה. וְלָזֶה דִּקְדֵּק לוֹמַר וְהָיָה לְשׁוֹן שִׂמְחָה, כִּי אָז יִשְׂמְחוּ הַשָּׁמַיִם וְתָגֵל הָאָרֶץ:

ואת אחיך…והיה כאשר תריד ופרקת עלו. "And your brother…but when you will grieve, you will be able to shake off his yoke." There are many explanations on this verse. It is possible to say that all the blessings of Esau are applicable only as long as Esau is content to serve his brother but not when Esau would try and shake off the yoke of serving his brother. The word תריד may also be derived from the root רדה. It would then mean that once Esau was persecuted and subjugated by Jacob he would begin to shake off Jacob's yoke; at a still later stage the prophecy of "the house of Jacob becoming fire and the house of Esau turning to straw" would be fulfilled (compare Ovadiah 1,18). The reason that the word והיה which signifies a happy occurrence is used may lend support to this interpretation. Esau's destruction would cause joy both in heaven and on earth.

2אוֹ יִרְצֶה, וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תִּשְׁלוֹט אַתָּה בָּעוֹלָם, לֹא תִהְיֶה מַעֲלָתְךָ עָלָיו, אֶלָּא ״וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ מֵעַל״ וְגוֹ׳ – לֹא הוּא יִשְׁלוֹט בְּךָ וְלֹא אַתָּה תִּמְשׁוֹל בּוֹ. וּמַה שֶׁמָּשַׁל אַחַר כָּךְ, עֲוֹנוֹת הִטּוּ אֵלֶּה.

Alternately, the meaning could be that even when Esau dominates the rest of the world, his dominion will not extend over Jacob (the Jewish people) except inasmuch as he will not be dominated by Jacob. He himself will not dominate Jacob. There would be a stand-off between Israel and Edom.

כ"ז:מ"א וַיִּשְׂטֹ֤ם עֵשָׂו֙ אֶֽת־יַעֲקֹ֔ב עַל־הַ֨בְּרָכָ֔ה אֲשֶׁ֥ר בֵּרֲכ֖וֹ אָבִ֑יו וַיֹּ֨אמֶר עֵשָׂ֜ו בְּלִבּ֗וֹ יִקְרְבוּ֙ יְמֵי֙ אֵ֣בֶל אָבִ֔י וְאַֽהַרְגָ֖ה אֶת־יַעֲקֹ֥ב אָחִֽי׃

27:41 Now Esau harbored a grudge against Jacob because of the blessing which his father had given him, and Esau said to himself, “Let but the mourning period of my father come, and I will kill my brother Jacob.”

27:41 And Esau hated Jacob because of the blessing wherewith his father blessed him. And Esau said in his heart: ‘Let the days of mourning for my father be at hand; then will I slay my brother Jacob.’

כ"ז:מ"א וּנְטַר עֵשָׂו דְּבָבוּ לְיַעֲקֹב עַל בִּרְכְּתָא דִּי בָרְכֵיהּ אֲבוּהִי וַאֲמַר עֵשָׂו בְּלִבֵּיהּ יִקְרְבוּן יוֹמֵי אֶבְלֵי דְאַבָּא וְאֶקְטוֹל יָת יַעֲקֹב אָחִי:

יקרבו ימי אבל אבי. כְּמִשְׁמָעוֹ, שֶׁלֹּא אֲצָעֵר אֶת אַבָּא, וּמִדְרְשֵׁי אַגָּדָה לְכַמָּה פָנִים יֵשׁ:

כ"ז:מ"א אור החיים

1יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל וְגוֹ׳. פֵּירוּשׁ, אַחַר שֶׁיָּמוּת וְיִקָּבֵר, שֶׁאָז הוּא הַתְחָלַת שִׁבְעַת יְמֵי אֲבֵלוּת, וְחָשׁ שֶׁלֹּא יַהַרְגֶנּוּ בְּעוֹד שֶׁלֹּא נִקְבַּר אָבִיו, כִּי הַמֵּת יוֹדֵעַ קוֹדֶם שֶׁיִּסָּתֵם הַגּוֹלֵל (שבת קנ״ב:).

יקרבו ימי אבל אבי, "the days of mourning for my father are not far off." Esau referred to the time after his father's funeral when the days of mourning commence. He was afraid to murder Jacob before his father would be buried since the dead are reputed to be aware of what goes on as long as the grave or coffin has not been sealed (Shabbat 152).

כ"ז:מ"ב וַיֻּגַּ֣ד לְרִבְקָ֔ה אֶת־דִּבְרֵ֥י עֵשָׂ֖ו בְּנָ֣הּ הַגָּדֹ֑ל וַתִּשְׁלַ֞ח וַתִּקְרָ֤א לְיַעֲקֹב֙ בְּנָ֣הּ הַקָּטָ֔ן וַתֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו הִנֵּה֙ עֵשָׂ֣ו אָחִ֔יךָ מִתְנַחֵ֥ם לְךָ֖ לְהָרְגֶֽךָ׃

27:42 When the words of her older son Esau were reported to Rebekah, she sent for her younger son Jacob and said to him, “Your brother Esau is consoling himself by planning to kill you.

27:42 And the words of Esau her elder son were told to Rebekah; and she sent and called Jacob her younger son, and said unto him: ‘Behold, thy brother Esau, as touching thee, doth comfort himself, purposing to kill thee.

כ"ז:מ"ב וְאִתְחַוָּה לְרִבְקָה יָת פִּתְגָּמֵי עֵשָׂו בְּרַהּ רַבָּא וּשְׁלָחַת וּקְרַת לְיַעֲקֹב בְּרַהּ זְעֵירָא וַאֲמֶרֶת לֵיהּ הָא עֵשָׂו אָחוּךְ כְּמִן לָךְ לְמִקְטְלָךְ:

ויגד לרבקה. בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ הֻגַּד לָהּ מַה שֶּׁעֵשָׂו מְהַרְהֵר בְּלִבּוֹ:

מתנחם לך. נִחָם עַל הָאַחְוָה לַחֲשֹׁב מַחֲשָׁבָה אַחֶרֶת לְהִתְנַכֵּר לְךָ וּלְהָרְגְּךָ. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה כְּבָר אַתָּה מֵת בְּעֵינָיו וְשָׁתָה עָלֶיךָ כּוֹס שֶׁל תַּנְחוּמִים. וּלְפִי פְּשׁוּטוֹ לְשׁוֹן תַּנְחוּמִים, מִתְנַחֵם הוּא עַל הַבְּרָכוֹת בַּהֲרִיגָתְךָ:

כ"ז:מ"ב אור החיים

1עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדוֹל. אָמְרוֹ ״הַגָּדוֹל״, לוֹמַר כִּי הוּא יָכוֹל עֲשׂוֹת אֲשֶׁר זָמַם לַעֲשׂוֹת לְאָחִיו, ״בְּנָהּ הַקָּטָן״ פֵּירוּשׁ לְצַד הֱיוֹתוֹ קָטָן מִמֶּנּוּ בַּיְּכוֹלֶת.

עשו בנו הגדול, her elder son Esau. The reason she used the word הגדול "the bigger one," instead of הבכיר, "the older one", was because she was describing Esau's relative prowess compared to the physically smaller Jacob.

2מִתְנַחֵם לְךָ. פֵּירוּשׁ מְקַבֵּל נֶחָמָה עַל אֲשֶׁר עָשִׂיתָ לוֹ, לְהָרְגֶךָ, וּבָזֶה תַּחְזוֹר לוֹ הַבְּכוֹרָה וְהַבְּרָכָה.

מתנחם לך, consoles himself concerning you. The thought of killing you acts as consolation for him regarding what you have done to him. By killing you he means to restore to himself both the birthright and the blessing.

כ"ז:מ"ג וְעַתָּ֥ה בְנִ֖י שְׁמַ֣ע בְּקֹלִ֑י וְק֧וּם בְּרַח־לְךָ֛ אֶל־לָבָ֥ן אָחִ֖י חָרָֽנָה׃

27:43 Now, my son, listen to me. Flee at once to Haran, to my brother Laban.

27:43 Now therefore, my son, hearken to my voice; and arise, flee thou to Laban my brother to Haran;

כ"ז:מ"ג וּכְעַן בְּרִי קַבֵּל מִנִּי וְקוּם אִזֵיל לָךְ לְוַת לָבָן אָחִי לְחָרָן:

כ"ז:מ"ג אור החיים

1וְעַתָּה בְנִי. פֵּירוּשׁ עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (אבות ב:י): וְשׁוּב יוֹם אֶחָד לִפְנֵי מִיתָתְךָ, וּפֵרוּשׁ כִּי אֵין אָדָם בָּטוּחַ בְּחַיָּיו אֲפִילוּ יוֹם אֶחָד, וּבָזֶה יִהְיֶה תָּמִיד בִּתְשׁוּבָה. לָזֶה אָמְרָה וְעַתָּה וְגוֹ׳ קוּם בְּרַח וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ וְעַתָּה תֵּכֶף וּמִיָּד, וַהֲגַם שֶׁלֹּא אָמַר עֵשָׂו אֶלָּא ״יִקְרְבוּ״ וְגוֹ׳, אֶפְשָׁר שֶׁיָּמוּת יִצְחָק בְּאוֹתָהּ שָׁעָה וְיוֹצִיא מַחְשַׁבְתּוֹ לַפּוֹעַל:

ועתה בני, "and now my son, etc." This has to be understood in the same vein as the statement by our sages that one should be a penitent a day before one's death (Avot 2,10). Rebeccah reminded Jacob that no one is assured of his life for even a single day. As a result one must always be penitent. This is why she chose the expression "now." קום ברח, "arise and flee!" She urged Jacob to flee at once although Esau had indicated he would not murder Jacob until after his father's death. Rebeccah was afraid that Isaac might die at any time, thus enabling Esau to try and carry out his evil intention.

2בְּרַח לְךָ אֶל לָבָן. כִּי הוּא יַעֲמֹד נֶגֶד עֵשָׂו אִם יֵלֵךְ לְהָרְגֶךָ:

ברח לך אל לבן. "Flee to Laban." Laban would stand up against Esau if the latter were to pursue Jacob in order to kill him.

כ"ז:מ"ד וְיָשַׁבְתָּ֥ עִמּ֖וֹ יָמִ֣ים אֲחָדִ֑ים עַ֥ד אֲשֶׁר־תָּשׁ֖וּב חֲמַ֥ת אָחִֽיךָ׃

27:44 Stay with him a while, until your brother’s fury subsides—

27:44 and tarry with him a few days, until thy brother’s fury turn away;

כ"ז:מ"ד וְתֵתֵיב עִמֵּיהּ יוֹמִין זְעֵירִין עַד דִּיתוּב רוּגְזָא דְאָחוּךְ:

אחדים. מֻעָטִים:

כ"ז:מ"ד אור החיים

1עַד אֲשֶׁר תָּשׁוּב וגו׳. פֵּירוּשׁ, בַּעֲבוֹר זְמַן עַל הַמְּאוֹרָע, הַחֵמָה מֵעַצְמָהּ מִתְקָרֶרֶת מֵרְתִיחָתָהּ, וְאָמְרָהּ עוֹד עַד שׁוּב אַף אָחִיךָ פֵּרוּשׁ: כִּי לֹא יוֹעִיל זֶה לְבַד אֶלָּא עַד שׁוּב אַף אָחִיךָ מִמְּךָ, פֵּרוּשׁ, שֶׁהֲגַם שֶׁיַּזְכִּירוּךָ לְפָנָיו לֹא יֶחֱרֶה אַפּוֹ, וְהוּא אָמְרוֹ מִמְּךָ אָז הוּא סִימָן שֶׁשָּׁכַח הַמַּעֲשֶׂה וְכוּ׳.

עד אשר תשוב חמת אחיך. "until such time as your brother's anger subsides." Anger has a habit of cooling with the passage of time. The reason that Rebeccah continued to belabour the same point in verse 45 was that she knew that the mere passage of time would not be enough to bring about the desired cooling off of Esau's anger. Until such time as Esau would not become furious when others mentioned what had happened there was no knowing if it would be safe for Jacob to return home.

2וְשָׁלַחְתִּי וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ, אֲנִי אֶשְׁלַח אַחֲרֶיךָ כְּשֶׁיִּהְיֶה כֵן, אֲבָל אַתָּה לֹא תָבֹא בְּשׁוּם אוֹפֶן.

ושלחתי ולקחתיך, "I will send and fetch you." She did not want Jacob to risk returning under any circumstances until she would send for him.

כ"ז:מ"ה עַד־שׁ֨וּב אַף־אָחִ֜יךָ מִמְּךָ֗ וְשָׁכַח֙ אֵ֣ת אֲשֶׁר־עָשִׂ֣יתָ לּ֔וֹ וְשָׁלַחְתִּ֖י וּלְקַחְתִּ֣יךָ מִשָּׁ֑ם לָמָ֥ה אֶשְׁכַּ֛ל גַּם־שְׁנֵיכֶ֖ם י֥וֹם אֶחָֽד׃

27:45 until your brother’s anger against you subsides—and he forgets what you have done to him. Then I will fetch you from there. Let me not lose you both in one day!”

27:45 until thy brother’s anger turn away from thee, and he forget that which thou hast done to him; then I will send, and fetch thee from thence; why should I be bereaved of you both in one day?’

כ"ז:מ"ה עַד דִּיתוּב רוּגְזָא דְאָחוּךְ מִנָּךְ וְיִתְנְשֵׁי יָת דִּי עֲבַדְתָּ לֵיהּ וְאֶשְׁלַח וְאֶדְבְּרִנָּךְ מִתַּמָּן לְמָה אֶתְכַּל אַף תַּרְוֵיכוֹן יוֹמָא חָד:

למה אשכל. אֶהְיֶה שַׁכּוּלָה מִשְּׁנֵיכֶם. הַקּוֹבֵר אֶת בָּנָיו קָרוּי שַׁכּוּל, וְכֵן בְּיַעֲקֹב אָמַר כַּאֲשֶׁר שָׁכֹלְתִּי שָׁכָלְתִּי:

גם שניכם. אִם יָקוּם עָלֶיךָ וְאַתָּה תַּהַרְגֶנּוּ יַעַמְדוּ בָנָיו וְיַהַרְגוּךָ; וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ נִזְרְקָה בָהּ וְנִתְנַבְּאָה שֶׁבְּיוֹם א' יָמוּתוּ, כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בְּפֶרֶק הַמְקַנֵּא לְאִשְׁתּוֹ:

כ"ז:מ"ה אור החיים

1גַּם שְׁנֵיכֶם וגו׳. פֵּירוּשׁ, לוּ יִהְיֶה שֶׁיָּמוּת גַּם הוּא, אוֹ עַל יָדְךָ אוֹ עַל יְדֵי גּוֹאֲלֵי הַדָּם, אַף עַל פִּי כֵן אֵין מַרְפֵּא לְשִׁבְרְךָ בְּמַה שֶׁיָּמוּת גַּם הוּא עִמְּךָ בְּיוֹם אֶחָד, וּלְעוֹלָם אֵינָהּ מַקְפֶּדֶת אֶלָּא עַל מִיתַת יַעֲקֹב וְלֹא עַל עֵשָׂו.

גם שניכם יום אחד. "both of you on the same day." Rebeccah said to Jacob: "even assuming that Esau would die in an act of self defense by you or an act of revenge by a relative of yours this would not give me any satisfaction at all." Rebeccah's concern was only for the life of Jacob; she did not care about Esau at all.

כ"ז:מ"ו וַתֹּ֤אמֶר רִבְקָה֙ אֶל־יִצְחָ֔ק קַ֣צְתִּי בְחַיַּ֔י מִפְּנֵ֖י בְּנ֣וֹת חֵ֑ת אִם־לֹקֵ֣חַ יַ֠עֲקֹב אִשָּׁ֨ה מִבְּנֽוֹת־חֵ֤ת כָּאֵ֙לֶּה֙ מִבְּנ֣וֹת הָאָ֔רֶץ לָ֥מָּה לִּ֖י חַיִּֽים׃

27:46 Rebekah said to Isaac, “I am disgusted with my life because of the Hittite women. If Jacob marries a Hittite woman like these, from among the native women, what good will life be to me?”

27:46 And Rebekah said to Isaac: ‘I am weary of my life because of the daughters of Heth. If Jacob take a wife of the daughters of Heth, such as these, of the daughters of the land, what good shall my life do me?’

כ"ז:מ"ו וַאֲמֶרֶת רִבְקָה לְיִצְחָק עָקִית בְּחַיַּי מִן קֳדָם בְּנַת חִתָּאָה אִם נְסִיב יַעֲקֹב אִתְּתָא מִבְּנַת חִתָּאָה כְאִלֵּין מִבְּנַת אַרְעָא לְמָה לִי חַיִּים:

קצתי בחיי. מָאַסְתִּי בְחַיַּי:

כ"ז:מ"ו אור החיים

1קַצְתִּי בְחַיַּי וְגוֹ׳. לֹא רָצְתָה לְגַלּוֹת הַדָּבָר לְיִצְחָק מִשּׁוּם אִסּוּר רְכִילוּת וְאָמְרָה סִבָּה אַחֶרֶת, אֲבָל מַה שֶׁגִּלְּתָה לְיַעֲקֹב, אַדְרַבָּה, קִיְּמָה מִצְוַת (ויקרא י״ט:ט״ז) ״לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ״.

קצתי בחיי. "I am fed up with my life." She did not want to reveal the true reason for her state of mind because it is forbidden to tell tales. This is why she gave Isaac a different reason for wanting Jacob sent away. When she had revealed Esau's intention to Jacob this was not tale-bearing but was fulfilment of the commandment in the second half of the verse dealing with tale bearing, "do not stand idly by when the blood of your fellow man is being shed" (Leviticus 19,16).

כ"ח:א׳ וַיִּקְרָ֥א יִצְחָ֛ק אֶֽל־יַעֲקֹ֖ב וַיְבָ֣רֶךְ אֹת֑וֹ וַיְצַוֵּ֙הוּ֙ וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ לֹֽא־תִקַּ֥ח אִשָּׁ֖ה מִבְּנ֥וֹת כְּנָֽעַן׃

28:1 So Isaac sent for Jacob and blessed him. He instructed him, saying, “You shall not take a wife from among the Canaanite women.

28:1 And Isaac called Jacob, and blessed him, and charged him, and said unto him: ‘Thou shalt not take a wife of the daughters of Canaan.

כ"ח:א׳ וּקְרָא יִצְחָק לְיַעֲקֹב וּבָרִיךְ יָתֵיהּ וּפַקְּדֵיהּ וַאֲמַר לֵיהּ לָא תִסַּב אִתְּתָא מִבְּנַת כְּנָעַן:

כ"ח:ב׳ ק֥וּם לֵךְ֙ פַּדֶּ֣נָֽה אֲרָ֔ם בֵּ֥יתָה בְתוּאֵ֖ל אֲבִ֣י אִמֶּ֑ךָ וְקַח־לְךָ֤ מִשָּׁם֙ אִשָּׁ֔ה מִבְּנ֥וֹת לָבָ֖ן אֲחִ֥י אִמֶּֽךָ׃

28:2 Up, go to Paddan-aram, to the house of Bethuel, your mother’s father, and take a wife there from among the daughters of Laban, your mother’s brother.

28:2 Arise, go to Paddan-aram, to the house of Bethuel thy mother’s father; and take thee a wife from thence of the daughters of Laban thy mother’s brother.

כ"ח:ב׳ קוּם אִזֵּיל לְפַדַּן אֲרָם לְבֵית בְּתוּאֵל אֲבוּהָא דְאִמָּךְ וְסַב לָךְ מִתַּמָּן אִתְּתָא מִבְּנַת לָבָן אֲחוּהָא דְאִמָּךְ:

פדנה. כְּמוֹ לְפַדָּן:

ביתה בתואל. לְבֵית בְּתוּאֵל, כָּל תֵּבָה שֶׁצְּרִיכָה לָמֶ"ד בִּתְחִלָּתָהּ הֵטִיל לָהּ הֵ"א בְּסוֹפָהּ (יבמות י"ג):

כ"ח:ג׳ וְאֵ֤ל שַׁדַּי֙ יְבָרֵ֣ךְ אֹֽתְךָ֔ וְיַפְרְךָ֖ וְיַרְבֶּ֑ךָ וְהָיִ֖יתָ לִקְהַ֥ל עַמִּֽים׃

28:3 May El ShaddaiaSee note at 17.1. bless you, make you fertile and numerous, so that you become an assembly of peoples.

28:3 And God Almighty bless thee, and make thee fruitful, and multiply thee, that thou mayest be a congregation of peoples;

כ"ח:ג׳ וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ יָתָךְ וְיַפְּשָׁךְ וְיַסְגִּנָּךְ וּתְהֵי לְכִנְשַׁת שִׁבְטִין:

ואל שדי. מִי שֶׁדַּי בְּבִרְכוֹתָיו לַמִּתְבָּרְכִין מִפִּיו, יברך אותך:

כ"ח:ד׳ וְיִֽתֶּן־לְךָ֙ אֶת־בִּרְכַּ֣ת אַבְרָהָ֔ם לְךָ֖ וּלְזַרְעֲךָ֣ אִתָּ֑ךְ לְרִשְׁתְּךָ֙ אֶת־אֶ֣רֶץ מְגֻרֶ֔יךָ אֲשֶׁר־נָתַ֥ן אֱלֹהִ֖ים לְאַבְרָהָֽם׃

28:4 May He grant the blessing of Abraham to you and your offspring, that you may possess the land where you are sojourning, which God assigned to Abraham.”

28:4 and give thee the blessing of Abraham, to thee, and to thy seed with thee; that thou mayest inherit the land of thy sojournings, which God gave unto Abraham.’

כ"ח:ד׳ וְיִתֶּן לָךְ יָת בִּרְכְּתָא דְאַבְרָהָם לָךְ וְלִבְנָךְ עִמָּךְ לְמֵירְתָךְ יָת אֲרַע תּוֹתָבוּתָךְ דִּי יְהַב יְיָ לְאַבְרָהָם:

את ברכת אברהם. שֶׁאָמַר לוֹ וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וְהִתְבָּרְכוּ בְזַרְעֲךָ יִהְיוּ אוֹתָן בְּרָכוֹת אֲמוּרוֹת בִּשְׁבִילְךָ – מִמְּךָ יֵצֵא אוֹתוֹ הַגּוֹי וְאוֹתוֹ הַזֶּרַע הַמְבֹרָךְ:

פרשה: תולדות · עלייה: שישי (יסוד)

מעבר לעלייה

הגדרות