Vayeshev · Aliyah 3 — Open Pardes

ל"ז:כ"ג וַֽיְהִ֕י כַּֽאֲשֶׁר־בָּ֥א יוֹסֵ֖ף אֶל־אֶחָ֑יו וַיַּפְשִׁ֤יטוּ אֶת־יוֹסֵף֙ אֶת־כֻּתָּנְתּ֔וֹ אֶת־כְּתֹ֥נֶת הַפַּסִּ֖ים אֲשֶׁ֥ר עָלָֽיו׃

37:23 When Joseph came up to his brothers, they stripped Joseph of his tunic, the ornamented tunic that he was wearing,

37:23 And it came to pass, when Joseph was come unto his brethren, that they stripped Joseph of his coat, the coat of many colours that was on him;

ל"ז:כ"ג וַהֲוָה כַּד עַל יוֹסֵף לְוַת אֲחוּהִי וְאַשְׁלָחוּ יָת יוֹסֵף יָת כִּתּוּנֵיהּ יָת כִּתּוּנָא דְפַסֵּי דִּי עֲלוֹהִי:

את כתנתו. זֶה חָלוּק:

את כתנת הפסים. הוּא שֶׁהוֹסִיף לוֹ אָבִיו יוֹתֵר עַל אֶחָיו:

ל"ז:כ"ג אור החיים

1וַיַּפְשִׁיטוּ אֶת יוֹסֵף וְגוֹ׳. לְפִי פְּשַׁט הַכָּתוּב, אָמְרוֹ כֻּתָּנְתּוֹ הוּא הֶחָלוּק, כְּתֹנֶת הַפַּסִּים הוּא לְבוּשׁ הָעֶלְיוֹן שֶׁעָשָׂה לוֹ אָבִיו. וּלְפִי זֶה הָיָה לְהַקְדִּים הַפְשָׁטַת לְבוּשׁ הָעֶלְיוֹן שֶׁהוּא כְּתֹנֶת הַפַּסִּים. וּלְהָבִין כַּוָּנַת הַכָּתוּב יֵשׁ לְדַקְדֵּק עוֹד לָמָּה לֹא אָמַר ״וְאֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים״.

ויפשיטו את יוסף את כתנתו, They stripped Joseph of his tunic, etc. According to the plain meaning of the verse the word כתנתו refers to his shirt, whereas the additional words את כתנת הפסים refer to his outer garment, the one his father had made for him. In order to understand the verse thoroughly we have to know why the Torah did not write ואת כתנת הפסים, "and the striped coat."

2אָכֵן כַּוָּנַת הַכָּתוּב הִיא שֶׁהָאַחִים לְעוֹלָם לֹא רָצוּ לְהַפְשִׁיטוֹ לַחֲלוּטִין וּלְהַנִּיחוֹ עָרוֹם, אֶלָּא לְהָסִיר מֵעָלָיו כְּתֹנֶת הַפַּסִּים שֶׁבָּהּ הָיְתָה הַקִּנְאָה בּוֹ, וּמוֹדִיעַ הַכָּתוּב כִּי כְּשֶׁהֵסִירוּ כְּתֹנֶת הַפַּסִּים בְּרֹב הַכַּעַס וְהַשִּׂנְאָה לֹא דִקְדְּקוּ לְהָסִיר אוֹתָהּ בְּמִתּוּן וּבְנַחַת רוּחַ, אֶלָּא בְּשִׂנְאָה גְּדוֹלָה וּבְכָל כָּךְ אַכְזָרִיּוּת עַד שֶׁהֵסִירוּ עִמָּהּ גַּם הַכְּתֹנֶת שֶׁהוּא הֶחָלוּק. וְזֶה הוּא שִׁעוּר הַכָּתוּב וַיַּפְשִׁיטוּ אֶת יוֹסֵף, פֵּרוּשׁ, לֹא נִשְׁאַר כִּי אִם גּוּפוֹ שֶׁל יוֹסֵף עָרוֹם, כִּי הֵסִירוּ אֶת כֻּתָּנְתּוֹ שֶׁהוּא הֶחָלוּק עִם כְּתֹנֶת הַפַּסִּים כְּשֶׁהֵסִירוּ מֵעָלָיו בְּלֹא כַוָּנָה.

The Torah wanted us to understand that the brothers did not want to strip Joseph naked. Their main concern was to remove the striped coat which had aroused their jealousy. The Torah tells us that when they began to strip the striped coat off him they were so angry at him that they inadvertently also removed his shirt at the same time. The Torah describes that Joseph was left naked by writing ויפשיטו את יוסף את כתנתו, "they stripped him naked by unintentionally removing his shirt with his striped coat."

3וְאָמְרוֹ אֲשֶׁר עָלָיו. נִתְכַּוֵּן לְהַגְדִּיל הַדָּבָר, כִּי כְּתֹנֶת הַפַּסִּים הִיא הָיְתָה מַלְבּוּשׁ הָעֶלְיוֹן, וְהֵסִירוּ כָּל הַבְּגָדִים וְגַם הֶחָלוּק, כֻּלָּם יַחַד עִמָּהּ, מֵרוֹב הַכַּעַס וְהַשִּׂנְאָה.

The Torah adds אשר עליו, "which he wore on top," to further underline that the striped coat was an outer garment. In spite of this, in their frenzy they removed all his garments.

ל"ז:כ"ד וַיִּ֨קָּחֻ֔הוּ וַיַּשְׁלִ֥כוּ אֹת֖וֹ הַבֹּ֑רָה וְהַבּ֣וֹר רֵ֔ק אֵ֥ין בּ֖וֹ מָֽיִם׃

37:24 and took him and cast him into the pit. The pit was empty; there was no water in it.

37:24 and they took him, and cast him into the pit—and the pit was empty, there was no water in it.

ל"ז:כ"ד וְנָסְבוּהִי וּרְמוֹ יָתֵיהּ לְגֻבָּא וְגֻבָּא רֵיקָא לֵית בֵּיהּ מַיָּא:

והבור רק אין בו מים. מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר וְהַבּוֹר רֵק, אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁאֵין בּוֹ מַיִם, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר אֵין בּוֹ מָיִם? מַיִם אֵין בּוֹ, אֲבָל נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים יֵשׁ בּוֹ (בראשית רבה, שבת כ"ב):

ל"ז:כ"ה וַיֵּשְׁבוּ֮ לֶֽאֱכָל־לֶחֶם֒ וַיִּשְׂא֤וּ עֵֽינֵיהֶם֙ וַיִּרְא֔וּ וְהִנֵּה֙ אֹרְחַ֣ת יִשְׁמְעֵאלִ֔ים בָּאָ֖ה מִגִּלְעָ֑ד וּגְמַלֵּיהֶ֣ם נֹֽשְׂאִ֗ים נְכֹאת֙ וּצְרִ֣י וָלֹ֔ט הוֹלְכִ֖ים לְהוֹרִ֥יד מִצְרָֽיְמָה׃

37:25 Then they sat down to a meal. Looking up, they saw a caravan of Ishmaelites coming from Gilead, their camels bearing gum, balm, and ladanum to be taken to Egypt.

37:25 And they sat down to eat bread; and they lifted up their eyes and looked, and, behold, a caravan of Ishmaelites came from Gilead, with their camels bearing spicery and balm and ladanum, going to carry it down to Egypt.

ל"ז:כ"ה וְאַסְחָרוּ לְמֵיכַל לַחְמָא וּזְקָפוּ עֵינֵיהוֹן וַחֲזוֹ וְהָא שְׁיָרַת עֲרָבָאֵי אָתְיָא מִגִּלְעָד וְגַמְלֵיהוֹן טְעִינִין שְׁעַף וּקְטַף וּלְטוֹם אָזְלִין לַאֲחָתָא לְמִצְרָיִם:

ארחת. כְּתַרְגּוּמוֹ שְׁיָרַת, עַל שֵׁם הוֹלְכֵי אֹרַח:

וגמליהם נשאים וגו'. לָמָּה פִרְסֵם הַכָּתוּב אֶת מַשָּׂאָם? לְהוֹדִיעַ מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל צַדִּיקִים, שֶׁאֵין דַּרְכָּן שֶׁל עַרְבִיִּים לָשֵׂאת אֶלָּא נֵפְטְ וְעִטְרָן, שֶׁרֵיחָן רַע, וְלָזֶה נִזְדַּמְּנוּ בְשָׂמִים, שֶׁלֹּא יִזּוֹק מֵרֵיחַ רַע:

נכאת. כָּל כִּנּוּסֵי בְשָׂמִים הַרְבֵּה קָרוּי נְכֹאת, וְכֵן וַיַּרְאֵם אֶת כָּל בֵּית נְכֹתֹה (מלכים ב כ') – מִרְקַחַת בְּשָׂמָיו. וְאֻנְקְלוֹס תִּרְגֵּם לְשׁוֹן שַׁעֲוָה:

צרי. שָׂרָף הַנּוֹטֵף מֵעֲצֵי הַקְּטָף, וְהוּא נָטָף הַנִּמְנֶה עִם סַמָּנֵי הַקְּטֹרֶת:

ולט. לוֹטִיתָא שְׁמוֹ בִלְשׁוֹן מִשְׁנָה. וְרַבּוֹתֵינוּ פֵּרְשׁוּהוּ שֹׁרֶשׁ עֵשֶׂב, וּשְׁמוֹ אשטרולוזיאה בְּמַסֶּכֶת נִדָּה:

ל"ז:כ"ו וַיֹּ֥אמֶר יְהוּדָ֖ה אֶל־אֶחָ֑יו מַה־בֶּ֗צַע כִּ֤י נַהֲרֹג֙ אֶת־אָחִ֔ינוּ וְכִסִּ֖ינוּ אֶת־דָּמֽוֹ׃

37:26 Then Judah said to his brothers, “What do we gain by killing our brother and covering up his blood?

37:26 And Judah said unto his brethren: ‘What profit is it if we slay our brother and conceal his blood?

ל"ז:כ"ו וַאֲמַר יְהוּדָה לַאֲחוֹהִי מָה מָמוֹן נִתְהֲנֵי לָנָא אֲרֵי נִקְטוֹל יָת אָחוּנָא וּנְכַסֵּי עַל דְּמֵיהּ:

מה בצע. מַה מָּמוֹן, כְּתַרְגּוּמוֹ:

וכסינו את דמו. וְנַעֲלִים אֶת מִיתָתוֹ:

ל"ז:כ"ז לְכ֞וּ וְנִמְכְּרֶ֣נּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִ֗ים וְיָדֵ֙נוּ֙ אַל־תְּהִי־ב֔וֹ כִּֽי־אָחִ֥ינוּ בְשָׂרֵ֖נוּ ה֑וּא וַֽיִּשְׁמְע֖וּ אֶחָֽיו׃

37:27 Come, let us sell him to the Ishmaelites, but let us not do away with him ourselves. After all, he is our brother, our own flesh.” His brothers agreed.

37:27 Come, and let us sell him to the Ishmaelites, and let not our hand be upon him; for he is our brother, our flesh.’ And his brethren hearkened unto him.

ל"ז:כ"ז אֱתוּ וּנְזַבְּנִנֵּיהּ לַעֲרָבָאֵי וִידָנָא לָא תְהֵי בֵיהּ אֲרֵי אֲחוּנָא בִסְרָנָא הוּא וְקַבִּילוּ מִנֵּיהּ אֲחוֹהִי:

וישמעו. וְקַבִּילוּ מִנֵּהּ, וְכָל שְׁמִיעָה שֶׁהִיא קַבָּלַת דְּבָרִים כְּגוֹן זֶה, וּכְגוֹן וַיִּשְׁמַע יַעֲקֹב אֶל אָבִיו, נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע – מְתֻרְגָּם נְקַבֵּל; וְכָל שֶׁהִיא שְׁמִיעַת הָאֹזֶן, כְּגוֹן וַיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל ה' אֱלֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן, וְרִבְקָה שֹׁמַעַת, וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל, שָׁמַעְתִּי אֶת תְּלוּנֹּת – כֻּלָּן מְתֻרְגָּם וּשְׁמָעוּ, וּשְׁמָעַת, וּשְׁמַע, שְׁמִיעַ קֳדָמַי:

ל"ז:כ"ח וַיַּֽעַבְרוּ֩ אֲנָשִׁ֨ים מִדְיָנִ֜ים סֹֽחֲרִ֗ים וַֽיִּמְשְׁכוּ֙ וַיַּֽעֲל֤וּ אֶת־יוֹסֵף֙ מִן־הַבּ֔וֹר וַיִּמְכְּר֧וּ אֶת־יוֹסֵ֛ף לַיִּשְׁמְעֵאלִ֖ים בְּעֶשְׂרִ֣ים כָּ֑סֶף וַיָּבִ֥יאוּ אֶת־יוֹסֵ֖ף מִצְרָֽיְמָה׃

37:28 When Midianite traders passed by, they pulled Joseph up out of the pit. They sold Joseph for twenty pieces of silver to the Ishmaelites, who brought Joseph to Egypt.

37:28 And there passed by Midianites, merchantmen; and they drew and lifted up Joseph out of the pit, and sold Joseph to the Ishmaelites for twenty shekels of silver. And they brought Joseph into Egypt.

ל"ז:כ"ח וַעֲבָרוּ גַבְרֵי מִדְיָנָאֵי תַּגָּרֵי וּנְגִידוּ וְאַסִּיקוּ יָת יוֹסֵף מִן גֻּבָּא וְזַבִּינוּ יָת יוֹסֵף לַעֲרָבָאֵי בְּעֶסְרִין כְּסָף וְאַיְתִיוּ יָת יוֹסֵף לְמִצְרָיִם:

ויעברו אנשים מדינים. זוֹ הִיא שַׁיָּרָה אַחֶרֶת, וְהוֹדִיעֲךָ הַכָּתוּב שֶׁנִּמְכַּר פְּעָמִים הַרְבֵּה:

וימשכו. בְנֵי יַעֲקֹב אֶת יוֹסֵף מִן הַבּוֹר וַיִּמְכְּרוּהוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים, וְיִשְׁמְעֵאלִים לַמִּדְיָנִים, וְהַמִּדְיָנִים לַמִּצְרִים:

ל"ז:כ"ח אור החיים

1וַיַּעַבְרוּ אֲנָשִׁים מִדְיָנִים וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה הִזְכִּיר עֲבָרַת אֲנָשִׁים מִדְיָנִים, אַחַר שֶׁלֹּא הָיָה הַמֶּכֶר אֶלָּא לַיִּשְׁמְעֵאלִים, כְּאָמְרוֹ ״וַיִּמְכְּרוּ אֶת יוֹסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים״. וְכֵן מוּכָח מֵהַכְּתוּבִים (בראשית לז:כה) ״וְהִנֵּה אֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים וְגוֹ׳ לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים״, אִם כֵּן סִפּוּר ״וַיַּעַבְרוּ אֲנָשִׁים מִדְיָנִים״ לֹא נוֹדַע כַּוָּנָתוֹ.

ויעברו אנשים מדינים, Midianites were passing, etc. Why did the Torah mention the passing by of Midianites when the sale was conducted with the Ishmaelites as is clearly stated at the end of this verse? Verse 25 also makes it clear that Joseph was sold to the Ishmaelites.

2עוֹד רוֹאַנִי שֶׁאָמַר עוֹד הַכָּתוּב אַחֲרֵי זֶה (בראשית לז:לו) ״וְהַמְּדָנִים מָכְרוּ אוֹתוֹ״ וְגוֹ׳, אִם כֵּן מוּכָח כִּי לַמְּדָנִים מְכָרוּהוּ, וְכָתוּב רִאשׁוֹן מַכְחִישׁוֹ. עוֹד אָמַר הַכָּתוּב אַחַר כָּךְ (בראשית לט:א) ״וְיוֹסֵף הוּרַד מִצְרָיְמָה וַיִּקְנֵהוּ פּוֹטִיפַר מִיַּד הַיִּשְׁמְעֵאלִים״, הֲרֵי הֶעֱמִיד הַמֶּכֶר שֶׁהָיָה לַיִּשְׁמְעֵאלִים כָּאָמוּר בִּתְחִלַּת הָעִנְיָן וְלֹא לַמְּדָנִים. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה פד:כב) אָמְרוּ מְלַמֵּד שֶׁנִּמְכַּר מְכִירוֹת הַרְבֵּה, וְאֵין מִתְיַשְּׁבִים פְּשָׁטֵי הַכְּתוּבִים בָּזֶה, וְהָבֵן:

Furthermore, we read in verse 36 that the Midianites sold Joseph in Egypt to Potiphar, etc. This appears to prove that the brothers had sold Joseph to the Midianites, something which contradicts what we have been told previously. To confuse the issue still further, we are told in 39,1 that Joseph was brought down to Egypt where Potiphar purchased him from the Ishmaelites. Our sages in Bereshit Rabbah 84,22 account for all this by saying that Joseph was sold several times over. This does not seem to solve all the difficulties in the text, however.

3וְהַנָּכוֹן הוּא כִּי פֵּרוּשׁ שֶׁל דְּבָרִים הוּא עַל זֶה הַדֶּרֶךְ, כִּי מִתְּחִלָּה הוֹדִיעַ הַכָּתוּב ״וְהִנֵּה אֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים״ וְגוֹ׳ (בראשית לז:כה), וְדִבְרֵי יְהוּדָה שֶׁאָמַר ״לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים״. וְלֶהֱיוֹת שֶׁאֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים זוֹ אֵינָם סוֹחֲרִים לְהִתָּגֵר בְּכָל מִין קִנְיָן זוּלַת בְּמַה שֶׁהָיוּ נוֹשְׂאִים, וְאֵין מְצִיאוּת שֶׁיִּקְנוּ אֶת יוֹסֵף, אֲשֶׁר עַל כֵּן הִזְמִין ה׳ אֲנָשִׁים מִדְיָנִים סוֹחֲרִים, פֵּרוּשׁ שֶׁמַּכִּירִים כָּל מִין סְחוֹרָה אֲשֶׁר תִּזְדַּמֵּן לִקְנוֹתָהּ לְהַרְוָחָה. וְתֵדַע כִּי הַסּוֹחֵר אֵינוֹ בַּעַל הַכִּיס אֶלָּא בַּעַל הַיְדִיעָה וְהַהֶכֵּר, וּבַעַל הַכִּיס יִקְנֶה עַל פִּיו, כְּמוֹ שֶׁיָּדוּעַ זֶה בְּפִנּוֹת גְּדוֹלוֹת בָּעוֹלָם, וּבְאֶמְצָעוּת אֵלּוּ הַסּוֹחֲרִים נִגְמַר הַדָּבָר שֶׁל הַמֶּכֶר לַיִּשְׁמְעֵאלִים.

The correct interpretation is that the Torah first mentions the appearance of a caravan of Ishmaelites (verse 25) and Yehudah's suggestion that they should sell Joseph to the Ishmaelites. When the brothers became aware that the Ishmaelites in that caravan dealt only in spices, etc., and that they would not consider slave trading, G'd arranged for מדנים סוחרים, Midianite merchants to pass by. The Torah adds the word "merchants" to tell us that the brothers recognised that these men were less discriminating in the kind of merchandise they dealt in. The brothers sold Joseph to the Ishmaelites using the Midianites as middlemen. The Ishmaelites would have refused to buy a human being (who presumably had been a free man) from the brothers directly. Inasmuch as the deal involved both the Midianites and the Ishmaelites, the Midianites received part of the profit. The Ishmaelites who had financed the sale, paid out the cash at that time.

4וְהוּא שֶׁאָמַר הַכָּתוּב וַיַּעַבְרוּ אֲנָשִׁים מִדְיָנִים סוֹחֲרִים, וּבְאֶמְצָעוּתָם מָכְרוּ יוֹסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים, כִּי זוּלָתָם לֹא הָיוּ הַיִּשְׁמְעֵאלִים קוֹנִים. וְהִנֵּה כֵּיוָן שֶׁבֵּין שְׁנֵיהֶם, הַמְּדָנִים וְהַיִּשְׁמְעֵאלִים, הָיָה הַמֶּכֶר, הֲרֵי יֵשׁ לַמְּדָנִים חֵלֶק בָּרֶוַח לְצַד כִּי הֵם הַקּוֹנִים, וְלַיִּשְׁמְעֵאלִים חֵלֶק בָּרֶוַח לְצַד כִּי הֵם בַּעֲלֵי כִּיסִים אֲשֶׁר נָתְנוּ עֶשְׂרִים כָּסֶף. וְלָזֶה אָמַר וְהַמְּדָנִים מָכְרוּ אוֹתוֹ אֶל מִצְרָיִם (בראשית לז:לו) וְגוֹ׳, כִּי לְצַד שֶׁהָיָה לָהֶם חֵלֶק בּוֹ וְגַם הֵם הַיּוֹדְעִים הָעֵרֶךְ, הֵם הָיוּ הַמּוֹכְרִים, לֹא הַיִּשְׁמְעֵאלִים כִּי אֵינָם בְּקִיאִים בְּשִׁעוּר שָׁוְיוֹ. אֲבָל גּוּפוֹ שֶׁל יוֹסֵף הָיָה בְּיַד הַיִּשְׁמְעֵאלִים, כִּי הֵם הָעִקָּרִים שֶׁנָּתְנוּ בּוֹ כַּסְפָּם, וְלָזֶה אָמַר וַיִּקְנֵהוּ פּוֹטִיפַר מִיַּד הַיִּשְׁמְעֵאלִים (בראשית לט:א). דִּקְדֵּק לוֹמַר מִיַּד כִּי בְּיָדָם הָיָה שֶׁהוֹרִידוּהוּ שָׁמָּה, וְאֵין מְצִיאוּת לִקְנוֹתוֹ פּוֹטִיפַר זוּלַת מִמִּי שֶׁהָיָה בְּיָדוֹ. וְגַם לֹא הָיוּ יִשְׁמְעֵאלִים יְכוֹלִין לְמָכְרוֹ הֵם לְבַדָּם מִבְּלִי הַמְּדָנִים, מִלְּבַד טַעַם שֶׁהֵן הַבְּקִיאִין בְּשָׁוְיוֹ וְיָדְעוּ כַּמָּה שִׁעוּרוֹ, גַּם לְצַד שֶׁיֵּשׁ לָהֶם חֵלֶק בָּרֶוַח צָרִיךְ שֶׁיַּסְכִּימוּ הֵם עַל הַמֶּכֶר. וְלָזֶה אָמַר הַכָּתוּב שֶׁהַמְּדָנִים מָכְרוּ וְלָקְחוּ מִיַּד הַיִּשְׁמְעֵאלִים, וּבָזֶה נִתְיַשְּׁבוּ הַכְּתוּבִים כַּפְתּוֹר וָפֶרַח. וְדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁאָמְרוּ שֶׁנִּמְכַּר פְּעָמִים רַבּוֹת, זֶה דֶּרֶךְ דְּרָשׁ. וְאוּלַי כִּי לֶהֱיוֹת שֶׁהָיוּ חֲלָקִים הַרְבֵּה בִּלְקִיחָתוֹ יֵחָשֵׁב מְכִירוֹת רַבּוֹת. וּפְשַׁט הַכָּתוּב הוּא כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי, וְהַדְּרָשָׁה תִּדָּרֵשׁ.

The Torah was able to say "the Midianites had sold him to Egypt (37,36)" since they received part of the profit of the transaction. Inasmuch as they and not the Ishmaelites knew Joseph's true value as a slave, they conducted the sale to Potiphar.Meanwhile Joseph's body, i.e. his person remained in the care of the Ishmaelites so that when Potiphar acquired him he did so from the hands of the Ishmaelites (39,1). The Torah emphasises מיד הישמעלים, to make certain that we understand that Joseph was in the physical possession of the Ishmaelites who handed him over to Potiphar. All the various verses make perfect sense when looked at in this vein. Perhaps the author of the Midrash mentioned מכירות הרבה, many sales, because the different stages involved in Joseph's sale appeared to him as if he was being sold many times over.

5וַיִּמְכְּרוּ אֶת יוֹסֵף. אוּלַי שֶׁאַחַר שֶׁהִפִּילוּהוּ כָּל כָּךְ וּבִזּוּהוּ בְּעֵרוֹם וּבְהַשְׁלָכָתוֹ לַבּוֹר, נָח קְצָת רוּגְזָם וְנִתְרַצּוּ בַּעֲצַת יְהוּדָה. וּכְנֶגֶד מַה שֶׁאָמְרוּ (בראשית ל״ז:כ׳) ״וְנִרְאֶה מַה יִּהְיוּ חֲלוֹמוֹתָיו״ שֶׁנִּרְאֶה שֶׁהָיוּ מְבַקְשִׁים אוֹפֶן לִשְׁלוֹל בְּהֶחְלֵט הֱיוֹת הַדָּבָר, אוּלַי שֶׁחָשְׁבוּ כִּי בְּאֶמְצָעוּת פְּחִיתוּת זֶה שֶׁמְּכָרוּהוּ הֲרֵי הוּא מֻחְלָט לְעֶבֶד יוֹסֵף, כִּי הַקּוֹנֵהוּ רִאשׁוֹן הֲרֵי הוּא לְעֶבֶד לוֹ וּמִן הַנִּמְנָע לָצֵאת מִתַּחַת יָדוֹ זוּלַת בְּמֶכֶר אַחֵר לְזוּלַת, וּמֵעַתָּה קָנָה שֵׁם עַבְדוּת עוֹלָם, וְהוּא אָמְרוֹ (תהילים ק״ה:י״ז) ״לְעֶבֶד נִמְכַּר יוֹסֵף״, וַהֲרֵי הוּא מֻחְלָט הֶחְלֵט גָּמוּר מֵהִשָּׁנוֹת לְבֶן חוֹרִין וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר מֵעֲלוֹת לִגְדֻלָּה.

וימכרו את יוסף. They sold Joseph. It is possible that after the brothers had humiliated Joseph by stripping him naked and tossing him into the pit that their anger abated partially and they were willing to accept Yehudah's suggestion. They may have thought that their declared objective to frustrate realisation of Joseph's dreams would be achieved if he were to be sold into slavery. Once he had become a slave there were no known ways in which Joseph could rise to a higher status, much less to that of king. This is what Psalms 105,17 had in mind when the Psalmist stated: כי לעבד נמכר יוסף, "Joseph had been sold into slavery."

ל"ז:כ"ט וַיָּ֤שָׁב רְאוּבֵן֙ אֶל־הַבּ֔וֹר וְהִנֵּ֥ה אֵין־יוֹסֵ֖ף בַּבּ֑וֹר וַיִּקְרַ֖ע אֶת־בְּגָדָֽיו׃

37:29 When Reuben returned to the pit and saw that Joseph was not in the pit, he rent his clothes.

37:29 And Reuben returned unto the pit; and, behold, Joseph was not in the pit; and he rent his clothes.

ל"ז:כ"ט וְתָב רְאוּבֵן לְגֻבָּא וְהָא לֵית יוֹסֵף בְּגֻבָּא וּבְזַע יָת לְבוּשׁוֹהִי:

וישב ראובן. בִּמְכִירָתוֹ לֹא הָיָה שָׁם, שֶׁהִגִּיעַ יוֹמוֹ לֵילֵךְ וּלְשַׁמֵּשׁ אֶת אָבִיו. דָּ"אַ עָסוּק הָיָה בְשַׂקּוֹ וּבְתַעֲנִיתוֹ עַל שֶׁבִּלְבֵּל יְצוּעֵי אָבִיו:

ל"ז:כ"ט אור החיים

1וַיָּשָׁב רְאוּבֵן וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת מַה טַעֲנַת רְאוּבֵן עַל אֶחָיו בְּאָמְרוֹ וַאֲנִי אָנָה וְגוֹ׳, הֲלֹא גַּם לַעֲצָתוֹ הָיָה יוֹסֵף אָבוּד בַּבּוֹר. וַהֲגַם שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (בראשית לז:כב) ״לְמַעַן הַצִּיל״ וְגוֹ׳ לַהֲשִׁיבוֹ אֶל אָבִיו, זֶה הָיָה בְּלִבּוֹ לֹא בְּפִיו אֶל אֶחָיו, וְהָרְאָיָה שֶׁאָמַר יְהוּדָה (בראשית לז:כו) ״מַה בֶּצַע כִּי נַהֲרֹג אֶת אָחִינוּ״ וְגוֹ׳ אַחַר שֶׁהָיָה בַּבּוֹר. הָא לָמַדְתָּ כִּי הַשְׁלָכָתוֹ בַּבּוֹר הָיְתָה לַהֲרִיגָה, וּכְמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁנוּ לְמַעְלָה. וּמֵעַתָּה מַה מַעֲנֶה בִּלְשׁוֹנוֹ ״הַיֶּלֶד וְגוֹ׳ וַאֲנִי״ וְגוֹ׳?

וישב ראובן אל הבור, Reuben returned to the pit, etc. What was Reuben's argument when he complained to the brothers ואני אנה אני בא, "where shall I go?" Would Joseph not have been lost even if his own suggestion to throw him into a pit had been carried out? After all, the Torah itself testified that Reuben had never told his brothers that he intended to save Joseph and to restore him to his father! When Yehudah said to the other brothers: "what profit is there in killing our brother, etc," does this not prove that Joseph's remaining in the pit was meant to result in his death? How then could Reuben complain to his brothers?

2אָכֵן כַּוָּנַת רְאוּבֵן הִיא כִּי לְצַד הֱיוֹתוֹ הוּא הַבְּכוֹר, אוֹתוֹ יַטְרִיחַ אָבִיו לָלֶכֶת לְחַפֵּשׂ אַחֲרָיו מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ. וְאִם הָיָה בַּבּוֹר הָיָה מְבִיאוֹ מֵת מֵהַחַיּוֹת שֶׁבַּבּוֹר, וְהָיָה מֵשִׁיב לְאָבִיו ״הִנֵּה הוּא מֵת, חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ״, מַה שֶׁאֵין כֵּן עַתָּה אָנָה יֵלֵךְ מֵרוּחוֹת הָעוֹלָם לְבַקְשׁוֹ. וְהוּא אָמְרוֹ וַאֲנִי אָנָה אֲנִי בָא, וְלָזֶה נִתְחַכְּמוּ וַיִּשְׁחֲטוּ שְׂעִיר עִזִּים וְגוֹ׳, וּבָזֶה סָלְקָה לָהּ תַּרְעוֹמֶת רְאוּבֵן.

Actually, Reuben argued that inasmuch as he was the oldest, his father would charge him with leading the search for the missing Joseph from one end of the earth to the other. If Joseph had remained in the pit, he would have brought Joseph's remains to his father and explained to him that wild beasts had killed him. This would have been the end of his involvement. Now he could not do this. This is why he said: "where shall I go?" As a result the brothers hit on the idea of slaughtering a male goat and dipping Joseph's tunic in its blood, etc. By returning the tattered and blood-soaked remains of Joseph's striped coat they made it unnecessary for Reuben to start a search for Joseph.

ל"ז:ל׳ וַיָּ֥שָׁב אֶל־אֶחָ֖יו וַיֹּאמַ֑ר הַיֶּ֣לֶד אֵינֶ֔נּוּ וַאֲנִ֖י אָ֥נָה אֲנִי־בָֽא׃

37:30 Returning to his brothers, he said, “The boy is gone! Now, what am I to do?”

37:30 And he returned unto his brethren, and said: ‘The child is not; and as for me, whither shall I go?’

ל"ז:ל׳ וְתָב לְוַת אֲחוֹהִי וַאֲמָר עוּלֵימָא לֵיתוֹהִי וַאֲנָא לְאָן אֲנָא אָתֵי:

אנה אני בא. אָנָה אֶבְרַח מִצַּעְרוֹ שֶׁל אַבָּא?

ל"ז:ל"א וַיִּקְח֖וּ אֶת־כְּתֹ֣נֶת יוֹסֵ֑ף וַֽיִּשְׁחֲטוּ֙ שְׂעִ֣יר עִזִּ֔ים וַיִּטְבְּל֥וּ אֶת־הַכֻּתֹּ֖נֶת בַּדָּֽם׃

37:31 Then they took Joseph’s tunic, slaughtered a kid, and dipped the tunic in the blood.

37:31 And they took Joseph’s coat, and killed a he-goat, and dipped the coat in the blood;

ל"ז:ל"א וּנְסִיבוּ יָת כִּתּוּנָא דְיוֹסֵף וּנְכִיסוּ צְפִיר בַּר עִזֵּי וּטְבָלוּ יָת כִּתּוּנָא בִּדְמָא:

שעיר עזים. דָּמוֹ דּוֹמֶה לְשֶׁל אָדָם:

הכתנת. זֶה שְׁמָהּ, וּכְשֶׁהִיא דְבוּקָה לְתֵבָה אַחֶרֶת, כְּגוֹן כְּתֹנֶת יוֹסֵף, כְּתֹנֶת פַּסִּים, כְּתֹנֶת בַּד, נָקוּד כְּתֹנֶת:

ל"ז:ל"ב וַֽיְשַׁלְּח֞וּ אֶת־כְּתֹ֣נֶת הַפַּסִּ֗ים וַיָּבִ֙יאוּ֙ אֶל־אֲבִיהֶ֔ם וַיֹּאמְר֖וּ זֹ֣את מָצָ֑אנוּ הַכֶּר־נָ֗א הַכְּתֹ֧נֶת בִּנְךָ֛ הִ֖וא אִם־לֹֽא׃

37:32 They had the ornamented tunic taken to their father, and they said, “We found this. Please examine it; is it your son’s tunic or not?”

37:32 and they sent the coat of many colours, and they brought it to their father; and said: ‘This have we found. Know now whether it is thy son’s coat or not.’

ל"ז:ל"ב וְשַׁלָּחוּ יָת כִּתּוּנָא דְפַסֵּי וְאַיְתִיוּ לְוַת אֲבוּהוֹן וַאֲמָרוּ דָּא אַשְׁכַּחְנָא אִשְׁתְּמוֹדַע כְּעַן הֲכִתּוּנָא דִבְרָךְ הִיא אִם לָא:

ל"ז:ל"ג וַיַּכִּירָ֤הּ וַיֹּ֙אמֶר֙ כְּתֹ֣נֶת בְּנִ֔י חַיָּ֥ה רָעָ֖ה אֲכָלָ֑תְהוּ טָרֹ֥ף טֹרַ֖ף יוֹסֵֽף׃

37:33 He recognized it, and said, “My son’s tunic! A savage beast devoured him! Joseph was torn by a beast!”

37:33 And he knew it, and said: ‘It is my son’s coat; an evil beast hath devoured him; Joseph is without doubt torn in pieces.’

ל"ז:ל"ג וְאִשְׁתְּמוֹדְעַהּ וַאֲמַר כִּתּוּנָא דִבְרִי חַיְתָא בִישְׁתָא אֲכָלַתֵּיהּ מִקְטַל קְטִיל יוֹסֵף:

ויאמר כתנת בני. הִיא זוֹ:

חיה רעה אכלתהו. נִצְנְצָה בוֹ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, סוֹפוֹ שֶׁתִּתְגָּרֶה בוֹ אֵשֶׁת פּוֹטִיפַר. וְלָמָּה לֹא גִלָּה לוֹ הַקָּבָּ"ה? לְפִי שֶׁהֶחֱרִימוּ וְקִלְּלוּ אֶת כָּל מִי שֶׁיְּגַלֶּה, וְשִׁתְּפוּ לְהַקָּבָּ"ה עִמָּהֶם (תנחומא), אֲבָל יִצְחָק הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהוּא חַי, אָמַר הֵיאַךְ אֲגַלֶּה וְהַקָּבָּ"ה אֵינוֹ רוֹצֶה לְגַלּוֹת לוֹ:

ל"ז:ל"ג אור החיים

1טָרֹף טֹרַף. נִתְכַּוֵּן לוֹמַר כִּי שְׁתֵּי טְרֵפוֹת נִטְרַף: הָאַחַת שֶׁטְּרָפַתּוּ חַיָּה וַהֲרָגַתּוּ, וְהַשְּׁנִיָּה שֶׁטָּרְפָה גּוּפוֹ לִמְעוֹנָתָהּ, שֶׁבָּזֶה נִתְיָאֵשׁ לְבַקֵּשׁ אַחַר עַצְמוֹתָיו לְקָבְרָם. וְזוּלַת זֶה הָיָה קָשֶׁה לָמָּה לֹא הִשְׁתַּדֵּל יַעֲקֹב לְחַפֵּשׂ אַחַר עַצְמוֹת יוֹסֵף לְקַיֵּם בָּהֶם מִצְוַת קְבוּרָה, וְהֵם הָאַחִים נִתְחַכְּמוּ וְאָמְרוּ ״זֹאת מָצָאנוּ״, פֵּרוּשׁ, לְבַדָּהּ בְּלֹא עֲצָמוֹת עִמָּהּ, וּמִזֶּה הִרְגִּישׁ כִּי הַחַיָּה גּוֹרַרְתּוֹ לִמְעוֹנָתָהּ, וְלָזֶה לֹא הִטְרִיחָם לְחַפֵּשׂ עוֹד אַחַר עַצְמוֹתָיו:

טרוף טורף יוסף, "Joseph has been torn to shreds!" Jacob meant that Joseph had endured a twofold tearing (this is why Jacob said טרף twice). 1) A wild beast had torn him and killed him. 2) That animal had dragged him to its lair; as a result of this even a search for his remains was futile and he, Jacob, could not even bury his body. Were it not for this interpretation why did Jacob not organise a search for Joseph's remains? The brothers were clever enough to stress: "this we have found, examine please, etc." They made it plain to Jacob that they had not even found any bones.

ל"ז:ל"ד וַיִּקְרַ֤ע יַעֲקֹב֙ שִׂמְלֹתָ֔יו וַיָּ֥שֶׂם שַׂ֖ק בְּמָתְנָ֑יו וַיִּתְאַבֵּ֥ל עַל־בְּנ֖וֹ יָמִ֥ים רַבִּֽים׃

37:34 Jacob rent his clothes, put sackcloth on his loins, and observed mourning for his son many days.

37:34 And Jacob rent his garments, and put sackcloth upon his loins, and mourned for his son many days.

ל"ז:ל"ד וּבְזַע יַעֲקֹב לְבוּשׁוֹהִי וַאֲסַר שַׂקָּא בְּחַרְצֵיהּ וְאִתְאַבַּל עַל בְּרֵיהּ יוֹמִין סַגִּיאִין:

ימים רבים. כ"ב שָׁנָה, מִשֶּׁפֵּרֵשׁ מִמֶּנּוּ עַד שֶׁיָּרַד יַעֲקֹב לְמִצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְגוֹ', וּבֶן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה הָיָה בְּעָמְדוֹ לִפְנֵי פַרְעֹה, וְשֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע, וּשְׁנָתַיִם הָרָעָב כְּשֶׁבָּא יַעֲקֹב לְמִצְרַיִם, הֲרֵי כ"ב שָׁנָה, כְּנֶגֶד כ"ב שָׁנָה שֶׁלֹּא קִיֵּם יַעֲקֹב כִּבּוּד אָב וָאֵם (מגילה ט"ז) – כ' שָׁנָה שֶׁהָיָה בְּבֵית לָבָן, וּב' שָׁנָה בַדֶּרֶךְ בְּשׁוּבוֹ מִבֵּית לָבָן, שָׁנָה וָחֵצִי בְסֻכּוֹת וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בְּבֵית אֵל – וְזֶהוּ שֶׁאָמַר לְלָבָן זֶה לִּי עֶשְׂרִים שָׁנָה בְּבֵיתֶךָ, לִי הֵן, עָלַי, וְסוֹפִי לִלְקוֹת כְּנֶגְדָּן:

ל"ז:ל"ה וַיָּקֻמוּ֩ כָל־בָּנָ֨יו וְכָל־בְּנֹתָ֜יו לְנַחֲמ֗וֹ וַיְמָאֵן֙ לְהִתְנַחֵ֔ם וַיֹּ֕אמֶר כִּֽי־אֵרֵ֧ד אֶל־בְּנִ֛י אָבֵ֖ל שְׁאֹ֑לָה וַיֵּ֥בְךְּ אֹת֖וֹ אָבִֽיו׃

37:35 All his sons and daughters sought to comfort him; but he refused to be comforted, saying, “No, I will go down mourning to my son in Sheol.” Thus his father bewailed him.

37:35 And all his sons and all his daughters rose up to comfort him; but he refused to be comforted; and he said: ‘Nay, but I will go down to the grave to my son mourning.’ And his father wept for him.

ל"ז:ל"ה וְקָמוּ כָל בְּנוֹהִי וְכָל בְּנָתֵיהּ לְנַחֲמוּתֵיהּ וְסָרֵיב לְקַבָּלָא תַנְחוּמִין וַאֲמַר אֲרֵי אֵחוֹת לְוַת (עַל) בְּרִי כַּד אֲבֵילָא לִשְׁאוֹל וּבְכָא יָתֵיהּ אֲבוּהִי:

וכל בנתיו. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אֲחָיוֹת תְּאוֹמוֹת נוֹלְדוּ עִם כָּל שֵׁבֶט וָשֵׁבֶט וּנְשָׂאוּם, רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר כְּנַעֲנִיּוֹת הָיוּ, אֶלָּא מַהוּ וְכָל בְּנֹתָיו? – כַּלּוֹתָיו, שֶׁאֵין אָדָם נִמְנָע מִלִּקְרֹא לַחֲתָנוֹ בְּנוֹ וּלְכַלָּתוֹ בִתּוֹ:

וימאן להתנחם. אֵין אָדָם מְקַבֵּל תַּנְחוּמִין עַל הַחַי וְסָבוּר שֶׁמֵּת, שֶׁעַל הַמֵּת נִגְזְרָה גְזֵרָה שֶׁיִּשְׁתַּכַּח מִן הַלֵּב וְלֹא עַל הַחַי (בראשית רבה):

ארד אל בני. כְּמוֹ עַל בְּנִי, וְהַרְבֵּה אֶל מְשַׁמְּשִׁין בִּלְשׁוֹן עַל, אֶל שָׁאוּל וְאֶל בֵּית הַדָּמִים (שמואל ב כ"א), אֶל הִלָּקַח אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וְאֶל מוֹת חָמִיהָ וְאִישָׁהּ (שמואל א ד'):

אבל שאלה. כִּפְשׁוּטוֹ לְשׁוֹן קֶבֶר הוּא – בְּאֶבְלִי אֶקָּבֵר, וְלֹא אֶתְנַחֵם כָּל יָמַי. וּמִדְרָשׁוֹ, גֵּיהִנֹּם; סִימָן זֶה הָיָה מָסוּר בְּיָדִי מִפִּי הַגְּבוּרָה, אִם לֹא יָמוּת אֶחָד מִבָּנַי בְּחַיַּי, מֻבְטָח אֲנִי שֶׁאֵינִי רוֹאֶה גֵיהִנֹּם:

ויבך אתו אביו. יִצְחָק, בּוֹכֶה הָיָה מִפְּנֵי צָרָתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב אֲבָל לֹא הָיָה מִתְאַבֵּל, שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהוּא חַי:

ל"ז:ל"ה אור החיים

1וַיָּקוּמוּ כָל בָּנָיו וְגוֹ׳. לֹא הוּזְכַּר כָּאן דִּבְרֵי נֶחָמָה.

ויקומו כל בניו…לנחמו, "All his sons arose in order to comfort him, etc." The Torah is silent about the nature of these words of comfort that were offered to Jacob.

2וְנִרְאֶה שֶׁכַּוָּנַת הַכָּתוּב הִיא, כִּי כְּשֶׁרָאוּ בָּנָיו כָּל כָּךְ אֲבֵלוּת וְשַׂק בְּמָתְנָיו יָמִים רַבִּים, אָמְרוּ: ״זֶה יַעֲשֵׂהוּ אָדָם שֶׁמֵּת לוֹ בְּנוֹ יְחִידוֹ, אוֹ אֲפִלּוּ אֵינוֹ יְחִידוֹ אִם הָיוּ לוֹ בָּנִים מוּעָטִים יַקְפִּיד עַל חֶסְרוֹן מֵהַמּוּעָט״. לָזֶה נִתְחַכְּמוּ לַעֲשׂוֹת דָּבָר שֶׁבְּאֶמְצָעוּתוֹ יִתְנַחֵם מֵעַצְמוֹ, וְהוּא שֶׁנִּתְקַבְּצוּ יַחַד כָּל בָּנָיו, אַחַד עָשָׂר בָּנִים וְאַחַד עָשָׂר בָּנוֹת וּבְנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם רַבִּים הֵם, וְהָלְכוּ וְעָמְדוּ אֶצְלוֹ וּתְהִי זֹאת נֶחָמָתוֹ. כִּי מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ כָּל כָּךְ בָּנִים וּבָנוֹת אֵין רָאוּי לוֹ לְהִצְטַעֵר כָּל כָּךְ עַל בֵּן קָטָן אִם נֶעְדַּר מִן הַבָּנִים, וְהוּא אָמְרוֹ וַיָּקוּמוּ כָל בָּנָיו וְכָל בְּנוֹתָיו יַחַד, וְקִימָה זוֹ שֶׁל כֻּלָּן יַחַד הִיא לְנַחֲמוֹ כְּשֶׁיִּרְאֶה כִּי רַבּוּ בָּנָיו וּבְנוֹתָיו. וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא הוֹעִיל לוֹ דָּבָר זֶה וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם, וַיֹּאמֶר הַטַּעַם ״כִּי אֵרֵד אֶל בְּנִי״, פֵּרוּשׁ בְּגֶדֶר שֶׁאֵין לִי אֶלָּא הוּא מְיֻחָד, כִּי אֵין כְּדַי בְּכָל בָּנָיו וּבְנוֹתָיו לְהִתְנַחֵם עָלָיו כִּי אֲהֵבוֹ מִכָּל אֶחָיו לַטַּעַם הַיָּדוּעַ בְּדִבְרֵי הַזֹּהַר (חלק א׳ קפ:).

Perhaps the Torah wishes to stress that the comfort was not expressed in words but in the demonstration of how many sons and daughters Jacob had left. They had first observed their father rend his garments, wear sackcloth and carry on mourning for an inordinately long period. This would have been appropriate if Jacob had lost an only son, or even one of relatively few children. Since Jacob had many children, he should have remembered what he had left instead of only harping on what he had lost. His children brought this to Jacob's attention without uttering a word by surrounding him with their combined presence. This was supposed to provide some comfort. Jacob, however, refused to accept comfort, saying that the reason he would mourn Joseph until his own death was that Joseph was one of a kind and there was no substitute for him. The Zohar (volume 1, page 180) goes into greater detail about the mutual affinity of the souls of Jacob and Joseph, etc.

3עוֹד יִרְצֶה בְּאָמְרוֹ וַיְמָאֵן וְגוֹ׳ כִּי אֵרֵד וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ: הֲגַם שֶׁרָאָה שֶׁמֵּאֵן הִנָּחֵם, לֹא לָמַד מִזֶּה שֶׁיּוֹסֵף חַי וְאֵין מְקַבְּלִין תַּנְחוּמִין עַל הַחַי, כִּי אָמַר טַעַם מְנִיעוּת הַנֶּחָמָה לְצַד טַעַם ״כִּי אֵרֵד אֶל בְּנִי״. וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה סִימָן הָיָה מָסוּר בְּיָדוֹ וְכוּ׳ עַד כָּאן:

The Torah also hints that Jacob did not view his inability to console himself as a sign that Joseph was not dead though we have a rule that one is unable to console oneself when the person mourned is not actually dead. The reason Jacob could not accept comfort was that he viewed himself as condemned to descend to שאול, to purgatory, because of a tradition (compare Rashi quoting a Tanchuma on ויגש) he had that as long as none of his children would die during his lifetime he could rest assured that he himself would not descend to purgatory.

4וַיֵּבְךְּ אוֹתוֹ. פֵּרוּשׁ, כְּשֶׁאָמַר דְּבָרָיו חָזַר לִבְכּוֹת עָלָיו. וְדִקְדֵּק לוֹמַר אָבִיו לִשְׁלוֹל כָּל בָּנָיו וְכָל וְגוֹ׳ שֶׁלֹּא בָּכוּ בְּהַזְכָּרָתוֹ כִּי אִם אָבִיו. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (בראשית רבה פד:כא) שֶׁהוּא יִצְחָק אָבִיו שֶׁל יַעֲקֹב וְהוּא דְּרָשׁ.

ויבך אותו, He wept for him. When Jacob explained why he could not respond to manifestations of condolences he had to start weeping again. The Torah stresses the word אביו, his father, in order to make a distinction between himself and all his children. The only person who broke out weeping when Joseph's name was mentioned was his father. Bereshit Rabbah 84,21 considers the word אביו, his father, as a reference to Isaac, Jacob's father.

ל"ז:ל"ו וְהַ֨מְּדָנִ֔ים מָכְר֥וּ אֹת֖וֹ אֶל־מִצְרָ֑יִם לְפֽוֹטִיפַר֙ סְרִ֣יס פַּרְעֹ֔ה שַׂ֖ר הַטַּבָּחִֽים׃ (פ)

37:36 The Midianites,bHeb. “Medanites.” meanwhile, sold him in Egypt to Potiphar, a courtier of Pharaoh and his chief steward.

37:36 And the Midianites sold him into Egypt unto Potiphar, an officer of Pharaoh’s, the captain of the guard.

ל"ז:ל"ו וּמִדְיָנָאֵי זַבִּינוּ יָתֵיהּ לְמִצְרָיִם לְפוֹטִיפַר רַבָּא דְפַרְעֹה רַב קָטוֹלַיָּא:

הטבחים. שׁוֹחֲטֵי בְּהֵמוֹת הַמֶּלֶךְ:

Parasha: Vayeshev · Aliyah: Third (Tiferet)

Jump to aliyah

Settings